ליאת, ישראלית המתגוררת בברלין כבר 15 שנה, היא ציונית שאוהבת את המדינה בכל לבה. כשמתעוררת מתיחות ביטחונית בישראל, היא מעלה פוסטים רבים של תמיכה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה ומתמודדת בגבורה עם תגובות שליליות מקרב מכריה הגרמנים. “אנחנו תמיד נתפסים כתוקפנים”, היא מספרת, “מאשימים אותנו שאנחנו רוצחי ילדים, ואני צריכה להגן על ישראל ולהסביר שלא כך הם פני הדברים”.
גם בעקבות סבב האלימות של הימים האחרונים העלתה ליאת פוסט תמיכה בישראל ונכנסה לכוננות ספיגה. למישהי מחברותיה הישראליות בברלין קרה באותם ימים מקרה לא נעים: היא חיפשה דירה להשכרה, פנתה בגרמנית לבעל דירה שעניינה אותה ושאלה אם הדירה עדיין רלוונטית. הנ”ל בדק את שמה בפייסבוק, גילה שהיא מישראל וענה לה: “לא לרוצחים של פלסטינים”.
ישראלים בתפוצות מצויים, אם כן, במתח כפול; לא זאת בלבד שהם דואגים לבני משפחתם ולחבריהם בארץ, הם גם נכנסים לכוננות ספיגה, כפי שסיפרה ליאת, נחושים להגן על ישראל ומדיניותה כלפי הפלסטינים - בפני קהל שלא בהכרח רוצה להבין את המציאות הישראלית המורכבת. כך הם הופכים, בעל כורחם, לדוברי המדינה בעולם, תפקיד מאתגר שלא ביקשו לעצמם. כך הם הופכים עצמם למדינת ישראל – כשהם רחוקים ממנה פיזית.
ישראלים בתפוצות ניזונים מאמצעי תקשורת ישראליים ומקומיים במקביל, והדיווחים הסותרים עלולים להיות מבלבלים. כשבן זוגה הגרמני של ליאת, ששומע ממנה בפרטי פרטים על המתרחש בישראל, שב באחד הימים הביתה, הוא הראה לה כתבה בתקשורת הגרמנית שלפיה המצב בישראל הוא תולדה של פרובוקציה של חרדים.
למי עליו להאמין? שהרי כל כלי תקשורת מדווח לפי האג’נדה הפוליטית של בעליו, ולא בהכרח לפי המציאות. כששחקן הוליוודי עם מאות אלפי עוקבים משתף באינסטגרם תמונה של להבות בהר הבית ומאשים את ישראל, הוא מלבּה בכך את השנאה לארצנו, בלי שניתנת לנו האפשרות להסביר.
המצב בישראל אינו פשוט. בכל רחבי הארץ מתמודדים אזרחים חפים מפשע עם שריפות, יידויי אבנים והשחתת רכוש רק בגלל יהדותם. תושבי המרכז, השפלה והשרון חוו בימים האחרונים את מה שחווים תושבי עוטף עזה כבר 20 שנה: מאות טילים, שמקפחים חיי אדם, משחיתים ומותירים פצע חשוף בנפשם של ילדים.
את כל אלה שוכחות רשתות התקשורת הזרות להראות במסגרת אותה אג’נדה פוליטית. בל נשכח את הרוח החדשה הנושבת מגבעת הקפיטול: אחרי ארבע שנים שבהן נהנתה ישראל מתמיכה בלתי מסויגת מהממשל האמריקאי, אנו שומעים צלילים אחרים. במטרה להגיב בצורה כביכול יותר מאוזנת, האצבע המאשימה מופנית כעת גם לכיוונה של ישראל.
הסיטואציה שאליה נקלעו תושבי ישראל בעל כורחם מתווספת למצב המתוח ממילא: הקורונה עוד לא לגמרי מאחורינו, עוד לא התאוששנו מאסון הר מירון, המשבר הפוליטי מחריף, ולא ברור מי יאחז בהגה השלטון בשבועות הקרובים.
לישראלים בתפוצות חשוב לנו לומר: חבל בל יינתק מחבר בינינו. אנו מודעים למתח ולחרדה האופפים אתכם בימים אלה, ולזאת מתווספת עוד משימה: לייצג את המדינה, אם בחרתם בכך ואם לאו.
עליכם לנפץ את השקרים המתפרסמים על ישראל ברשתות החברתיות ולהציג את המציאות הישראלית המורכבת כמות שהיא. במקביל, ספרו נא לחבריכם בעבודה או בשכונה על לילות בלי שינה, על פעוטות שנגררים למקלט באישון ליל ועל מי שנהרגו על לא עוול בכפם. אנו זקוקים זה לזה בעוטף עזה ובעוטף ישראל.
הכותבת היא ראשת המחלקה לארגון וקשר עם ישראלים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית