אינני יודע איך ומתי יסתיים הסבב הנוכחי עם החמאס והפרעות בערים המעורבות. מה שכן ברור זה, שכשהוא יסתיים, יש למנות ועדת חקירה ממלכתית כדי שתחקור, תסיק מסקנות ותפיק לקחים איך קרה שהצפוי הודחק והתנפץ בפרצוף של כולנו. נראה כי מחדל יום הכיפורים 1973 מתגמד מול מחדל יום הביכורים 2021. ואני לא מדבר על החמאס אלא על מה שקרוי ערביי ישראל.
ה"דו-קיום" הוא מעין הסכם תועלת שברירי, כשבקרב ערביי ישראל יש מי שמייחלים שהמדינה תיחלש ותתפורר; ואילו מרבית היהודים מייחלים שערביי ישראל ישכילו להבין שהנם אזרחים במדינת העם היהודי וישתלבו בחיזוקה ושגשוגה תוך ויתור על חלומם של חלקם להקים מדינה ערבית נוספת על חורבות מדינת ישראל.
לאורך תקופה, מאז שלוי אשכול ביטל את הממשל הצבאי ב-1966, נראה הדו קיום כהצלחה יחסית ברמת השטח. זאת למרות שההנהגה של ערביי ישראל הלכה והקצינה ובמקום לעודד את מגמת ההשתלבות והאינטרס המשותף תחזקה את הלאומנות והבדלנות ולא בחלה בקריאת תגר על מהותה של המדינה ועל הסתה כנגדה.
אין להתעלם גם מההיבט הדתי האסלאמי הקיצוני שלובה ע"י הפלגים האסלאמיים ומנע כל מחשבה של גורמים מתונים לקבל את קיומה של מדינת ישראל על "אדמות ווקף" שהאסלאם אוסר למוסרם בחומרה (לכך יש לקשור גם את כישלון הסכם אוסלו והתנהלות החמאס לאחר פינוי גוש קטיף).
כל זה מביא אותנו לבלתי נמנע - ניסיון התקוממות נוסף ועוצמתי של ערביי ישראל. הצטרפות המתונים מותנית בהצלחה של הקיצונים.
עיתוי הפרעות מובן. ישראל מצויה בנקודת שפל הנהגתית, הממשל ארה"ב הידידותי לישראל הוחלף בממשל עם אג'נדה מסויגת ביותר, קרעים בחברה בין שמאל לימין, בין חרדים לחילונים, התממשות לכאורה של נאום קורי העכביש של מזכ"ל החיזבאללה נסראללה מתגשם.
הימים ימי הרמדאן והם חופפים לחגי ישראל, יום ירושלים וחג השבועות, הלהט הדתי בעיצומו, מואזינים מסיתים, הדם מתחמם וההתלהמות של השבאב הערבי לא זקוקה ליותר מזה.
התקוממות מאורגנת רב חזיתית מצריכה תיאום, תקשורת, תשתיות, מודיעין והערכת מצב - מרכיבים בסיסיים של היערכות מול כל איום. יש במדינת ישראל מי שאמון על המודיעין, מי שאמון על מניעה וסיכול ומי שאמון על הערכת מצב ואחריות להיערך בהתאם.
למצב הצפוי הזה של אלימות מצד ערבים אמורה להיות תכנית מגירה שכוללת דרכי פעולה נבחרות, הכנת כוחות ואמצעים, חלוקת גזרות ומפקדות וכן מטה אחוד שינהל את המערכה לדיכויה.
על פי המסתמן בשטח ממשלות ישראל נרדמו בשמירה. האלתורים בהפעלת הכוחות הדלילים והפערים בין ההכרזות להפגנת היכולות זועקים לשמיים.
אינני רוצה להרחיב מעבר למה שכתבתי. התותחים רועמים והפרעות בעיצומן ויש להנמיך את צלילי המוזות. אך בבוא השעה דרושה חקירת עומק על המחדל הקיומי הזה. הקיום שלנו כמדינה עצמאית במזרח התיכון מותנה בהתנהלות חכמה ואחראית ואם לא נבין את האמת פשוטה הזאת לא נשרוד פה לאורך זמן.
הכותב הוא מנכ"ל מבטחי ישראל – פורום מפקדים לאומי