מיני־דמוקרטיה. אין כמוה בעולם כולו. גם במדינות פחות מפוארות מישראל, מתירים לעם כולו להשתתף במשחק הדמוקרטי; אפילו למראית עין.

רק אצלנו, 87 אנשים שנבחרו במסגרת קולקטיב כזה או אחר – שללא כל הצדקה קוראים לו “מפלגה” - קבעו עבור כתשעה מיליון אזרחים מי יהיה נשיאם למשך שבע השנים הבאות.

רובנו, אני מניח, לא מכיר את האנשים הללו, בני המזל, שכן לכל קולקטיב כזה יש “מנהיג”, ולאחריו, כמו אחרי החלילן מהמלין, צועדים בסך לבית המחוקקים הרבה עב”מים.

מילא הנשיא; אבל למה זה טוב ש־61 מהאנשים האלה יבחרו בראש ממשלה שרק מיעוט שבמיעוט מקרב ציבור הבוחרים רצה בו בתפקיד הזה; כדי להקים ממשלה שלתפיסתי איש לא באמת רוצה בה במתכונת שבה היא עומדת להיות מוקמת.

הנביא ישעיהו, כאשר הוא רצה להדגיש את הרדידות בעם ישראל, השתמש בביטוי “שמלה לך, קצין תהיה לנו”; כלומר, די בסממנים החיצוניים, ואין צורך לפשפש מעבר לכך. כך אני הבנתי את הדברים, ולכן אין לי כל קושי לומר שלא איכותו של המועמד עומדת על הפרק, אלא יכולתו לכפות את מועמדותו.

מה שמוביל אותי לומר את הדברים האלה: אני מתבונן בנבחרי הציבור, ואינני מוצא בהם כל שאר רוח העולה, לדוגמה , על זה של השליח שהגיע לביתי ביום הבחירה של נשיא המדינה.

כשהוא נשאל על ידי – בניסיון, לא לגמרי מוצלח, להתחכם - אם כבר הצביע, הוא מיהר לענות “לא שואלים אותנו”; ואם לשפוט לפי נימת דבריו הוא לא היה בוחר לא ביצחק הרצוג ולא בנפתלי בנט.

וזה מה שמטריד אותי: שיטת הממשל שלנו קורסת לנגד עינינו, ובעניין זה, אגב, אני לחלוטין מסכים עם אמירות שנשמעות מעת לעת בבית המשפט העליון.

זה נכון שהשופטים לא נבחרים, אבל גם רוב חברי הכנסת לא ממש נבחרים. רוב רובם מגיעים למשכן הכנסת, כך או אחרת, בדרכים קצת אפלות.

בחדרים אפופי חשאיות קובעים ה”ראשים” שעומדים בראש “מפלגה” שהם הקימו, מי לשבט ומי לחסד; מה שמזכיר את הקיסר הרומי שביקש למנות את הסוס שלו לקונסול.

120 חברי הכנסת, רובם לגמרי אנונימיים, עד שהם מצליחים לפלס את דרכם כאורחים קבועים בפאנלים בטלוויזיה, יכולים לעשות מרגע בחירתם ככל העולה על רוחם.

הם אינם חייבים דבר לאיש; להוציא, כמובן, את מי שבחר בהם לעמוד מאחוריו ברשימה לכנסת. רק ממנו הם מפחדים. רק למרותו הם סרים. קהל בוחריהם נשאר מאחור; ככלי שאין חפץ בו עוד.

מה שגורם לי לתהות איך העם הנבחר, בעיני עצמו, כמובן, לא השכיל לבחור לעצמו שיטת ממשל שיש בה גם סממנים דמוקרטיים? בחירה ישירה של ראש הממשלה היא הדרך הנכונה, ללא ספק, אם רוצים למנוע מחזות מבישים מהסוג שראינו כאן בשבועות האחרונים.

קצת קשה לי לומר את הדברים, אבל ראש ממשלה שלמפלגתו יש שישה מנדטים (ביחד איתו) לא ראוי שיעמוד בראש הפירמידה. וכן, גם חברי הכנסת צריכים להיבחר בדרך אחרת. לא ייתכן שנבחר ציבור יהיה מחויב רק למי ששם אותו ברשימה לכנסת.