רוח של הפקרות נושבת בימים אלה על פני הארץ: מתקציב תקוע ופקקים בתחבורה ועד תבערות של קנאות דתית ופרעות בין יהודים וערבים; ממשבר פוליטי עמוק שלאחרונה הוכרע בהקמת ממשלה חדשה ועד גירעון שהעמיק בתקופת הקורונה; משיח ציבורי רדוד ומתלהם ועד משבר חברתי עמוק וחוסר אמון בין מגזרים וקבוצות בחברה הישראלית.

האם יש קשר כלשהו בין כל המשברים והבעיות הנ"ל? משברים אלו מתלכדים למשבר המכונה בשם "משבר הקיימות". מושג הקיימות הוא במקורו מתחום איכות הסביבה, והוא מתייחס לקיומן, לתפקודן ולחיוניותן של המערכות האקולוגיות תומכות החיים בכדור הארץ. אלו מערכות המספקות לנו את המשאבים הפיזיים והביולוגיים הבסיסיים הדרושים לקיומנו, ובהם אוויר לנשימה, מים לשתייה ומזון, מסלקות את תוצרי הלוואי והזיהום של המערכות הכלכליות שלנו ומווסתות את התנאים הדרושים לחיים, כגון תנאי האקלים.

אולם בני האדם אינם מתקיימים קיום פיזי בלבד. יש להם גם קיום חברתי, רוחני ותרבותי במארג של מעגלי שייכות ובמסגרות חברתיות ופוליטיות, שבהם הם גם מחפשים שגשוג, אושר ומשמעות. לפיכך, קיימות היא עניין רחב יותר מענייני הסביבה בלבד, והיא רב־ממדית. קיימוּת עוסקת גם בתפקודן המיטבי והצודק של מערכות החברה והכלכלה. מערכות אלו הן המאפשרות את קומת המשמעות במבנה של קיומנו המשותף. הקיימות הרב־ממדית עוסקת ביחסים ההדדיים בין בני האדם ובין סביבתם ובין בני האדם לבין עצמם. לפיכך, עיסוק בקיימות מחייב דיון ערכי עמוק על הטוב המשותף, על החיים הטובים והנכונים, על צדק ועל אחריות. דיון משותף מסוג זה צריך להתקיים בשדה החברתי, הפוליטי והדמוקרטי שלנו.

ברור שקיומנו אינו רק קיום ביולוגי, אלא גם קיום חברתי, תרבותי ולאומי במסגרת המדינה, והיות שקיומנו הוא משותף, הרי ההתמודדות עם משבר הקיימות של מדינת ישראל צריכה להיעשות במשותף ובכל התחומים. נוכל להתמודד עם הבעיות של שיקום הדמוקרטיה הישראלית והדיון הציבורי רק אם ניקח אחריות ונפעל מתוך נקודת המוצא של טובת הכלל. בראש ובראשונה עלינו להעמיק ולהרחיב את הטיפול בתחומי הדמוקרטיה והחינוך. רק באמצעותם נוכל לקדם יחד את הטוב המשותף ולא רק להיאבק על אינטרסים אישיים או קבוצתיים במאבק שיאיץ את ההתפוררות.

קיימות היא קיום משמעותי לאורך זמן, באופן שיאפשר לכולם חיים של כבוד, הגינות ומשמעות. בימים לא פשוטים אלו עלינו לבחור אם נחיה בעצימת עיניים אל מול ההתפוררות או שנפעל ברוח הקיימות. 

הכותב הוא עורך הספר “קיימות ישראלית – חידוש האחריות לטוב המשותף" (מכון מופ"ת), מדען בתחום איכות הסביבה ואיש חינוך