שלושה פערים העמיקו בחינוך במהלך שנת הקורונה, ועכשיו צריך להחליט: האם לחזור ללימודים כאילו לא קרה דבר או להתייחס אליהם ברצינות? מערכות החינוך בעולם לא מחכות, הן כבר מכינות תוכניות שיקום והתחדשות לקראת שנת הלימודים הקרובה. גם שרת החינוך החדשה שלנו מוצפת בהצעות וברעיונות. ההגה בידיה, לאן תוביל?

הפער הבולט ביותר הוא הפער הלימודי. נתונים שרק עכשיו נשלמים מלמדים עד כמה הפער הלימודי חריף. מורים מדווחים שלא הספיקו ללמד את מלוא החומר. הפערים בין התלמידים גם הם התרחבו, בין תלמידי המרכז לפריפריה, בין החזקים למתקשים. זהו שלב שבו אבחונים מדויקים יוכלו לאפשר למורים לתת מענה אישי ומותאם למי שזקוק לכך.

הפער שעליו רבים מדברים הוא הפער החברתי והרגשי. הילדים שלנו היו לבד בבית לתקופה ממושכת. הפעילות החברתית בוטלה, כמו גם הטיולים, החוגים ותנועות הנוער, וגם המפגשים במסדרון והשיחות בהפסקה. אנשי מקצוע מביעים דאגה שהילדים נפגעו פגיעה נפשית שדורשת התייחסות ואפילו טיפול.

הפער השלישי, שהתגלה במלוא עוזו בשנה האחרונה, הוא הפער בין מה שהילדים לומדים ובין העולם שמחכה להם בחוץ. זה לא סוד שלילדים משעמם בבית הספר. הם לא מבינים מדוע עליהם לשנן רשימות וללמוד ידע תיאורטי נטול שימוש. בתקופת הקורונה הפער הפך לנתק. כדי להמשיך להשקיע וללמוד היה צורך במוטיבציה ובמשמעת שקשה לגייס כשהחומר לא רלוונטי.

אז באיזה משלושת הפערים צריך להתמקד כעת? אנדראס שלייכר, ראש מחקר פיז”ה, שמכונה לעתים “שר החינוך של העולם”, הזהיר את שרי החינוך מלהשקיע את כל המאמץ בצמצום הפער הלימודי. הוא אמר להם שאם שנת הלימודים הבאה תוקדש רק להשלמת חומר אינסופי של השנה הקודמת, המשמעות היא שכל התלמידים נשארו כיתה.

בשבועות האחרונים בתי ספר רבים בארץ ארגנו לילדים פעילויות חברתיות במקום שיעורים. תלמידים רבים לא הבינו על מה הדאגה הגדולה, הם הסבירו שבשנת הקורונה הם מצאו דרכים אחרות להיות בקשר עם חבריהם. גם הורים הרימו גבה בפליאה, כי אחרי תקופה כל כך ארוכה בלי לימודים הם ציפו שבית הספר ילמד.

אולם מערכות החינוך המצטיינות בעולם פועלות כעת בכיוון אחר לגמרי. במקום להביט לאחור לעבר הפער הלימודי והחברתי, הן עכשיו ממשיכות קדימה. עוד לפני הקורונה הן ביצעו שינוי עמוק בתוכניות הלימודים כדי לחבר את הלימודים אל העולם ולאפשר לתלמידים זמן להעמיק, לחשוב, להבין וליישם. עכשיו הן לוקחות את החיבור הזה צעד נוסף קדימה.

למשל, במתמטיקה, במקום רק ללמוד לגזור פונקציות ולחפוף משולשים ללא הקשר או סיבה נראית לעין, חומרי הלימוד במדינות הללו עברו שדרוג משמעותי. כעת לומדים איך מתפרצות מגיפות באמצעות מודלים מתמטיים וכיצד לתכנן משחק כדורסל על ידי כלים סטטיסטיים. הן הבינו שבמתמטיקה, כמו בנהיגה, גם אם הצטיינת במבחן התיאוריה, אתה עדיין לא יודע לנהוג.

גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן התריע בדוח מקיף וחריף שפרסם באחרונה כי הפער בין מה שנלמד בבתי הספר בארץ ובין המיומנויות הנדרשות בעולמנו, מחייב שינוי עמוק.

העולם משתנה, ילדי הדור הנוכחי יצטרכו להיות מסוגלים להתמודד עם בעיות מורכבות ולמצוא להן פתרונות חדשים ויצירתיים. לשם כך, ישראל זקוקה עכשיו לתוכנית חינוך רצינית שתשקם את האמון הציבורי ותציב חזון מלהיב וסוחף שיטען את הלימודים ברלוונטיות, בסקרנות ובעניין, ושירתום את התלמידים, ההורים והמורים לעשייה חינוכית משותפת. 

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך