כאב בטן מלווה אותי בימים האחרונים מאז התפרסמה תוכניתו של שר האוצר אביגדור ליברמן לפגוע בסבסוד מעונות היום של ילדי האברכים. בתוך כמה דקות גל של שמחה שטף את הפיד שלי. “שיאכלו את הדייסה שבישלו” היא רק אחת מהאמירות שנשמעו על ידי הציבור הליברלי שמרגיש שהגיע הזמן שהחרדים ישלמו את מחיר ההיצמדות לביבי, את המחיר על הקורונה, את המחיר על אי־השוויון בנטל.
אני כמובן מסכים שהגיע הזמן שהמפלגות החרדיות ובמיוחד ההנהגה שלהן יעשו חשבון נפש על העוולות הגדולות שהיו שותפים להן כלפי החברה הישראלית בכלל וכלפי הציבור שלהן בפרט בשנים האחרונות. אני גם בעד עידוד השתלבות של החרדים בשוק התעסוקה בישראל, אבל אולי מטרת פרסום הצעד של שר האוצר היא אחרת?
אנחנו בעיצומם של שבועות קריטיים לקראת אישור תקציב מדינה דו־שנתי. מניתוח ההסכמים הקואליציוניים וההתבטאויות של שר האוצר אי אפשר להתעלם מההנחה שאנחנו לקראת עימות חזיתי בתוך הקואליציה. האם אנחנו צועדים לקראת גל קיצוצים כואב במגזר הציבורי שמטרתו היא להתמודד עם הגירעון? או שאולי אנחנו לקראת תוכניות משמעותיות לטיפול בבעיות העמוקות של החברה והכלכלה הישראלית; בתשתיות התחבורה והתקשורת, בחינוך, בבריאות?
בלב הוויכוח יושב המושג “חוב תוצר”, שמרבית הישראלים והישראליות נרתעים ממנו, אך למעשה הוא כלי משמעותי שמרבית מדינות ה־OECD בוחרות לאמצו ולהרחיבו כדי לצאת ממיתון הקורונה. ליברמן, שמכיר היטב את הסנטימנט הישראלי, יודע שהדרך הטובה ביותר להסיט את הדיון החשוב והענייני היא על ידי הסטת השיח למקום של שנאת חרדים. זהו ספין מובהק שכולם, כולל ההנהגה החרדית, נהנים לבלוע בשקיקה.
לעניות דעתי, השאלות שצריכות להיות במרכז השיח הציבורי הן אחרות: מה קורה עם תוכניות ההכשרות המקצועיות המשלבות שהבטיחו בלב הקורונה? האם הממשלה החדשה מתכננת פתיחה מסיבית של בתי ספר של חינוך ממלכתי חרדי שאליהם הביקוש רק עולה? ומה קורה עם חוק חינוך חינם מגיל לידה שכבר הספיק לעבור בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת? גם אם נדבר על קיצוץ הסובסידיה לאברכים, האם הוא ישיג את מטרתו? אולי בפועל מי שישלם את המחיר הם בכלל הנשים והילדים במגזר החרדי, כשהמהלך רק ירחיק אותם עוד יותר מהשתלבות בחברה ובכלכלה?
אני תוהה: האם ממשלת השינוי באמת הולכת לשנות משהו במדינה? האם היא מתכננת לשנות את סדרי העדיפויות כך שלכל אזרח בישראל יובטחו זכויות יסוד מלידה כמו חינוך, דיור ובריאות ללא הבדל דת, גזע ומין? האם ממשלת השינוי תחליף את השיח המקטב והמשסה או שגם היא תאמץ אותו כדי לשרת את מטרות חלק ממרכיביה?
אחיי השמאלנים והליברלים, שכחנו מה זה לקחת חלק בממשלה, וקשה לזכור מתי הייתה פה ממשלה שדאגה לציבורים שלא נאמנים לה, אבל אם אנחנו רוצים להיות ראויים להנהגה ורוצים לייצר פה חיבורים חדשים ועתיד אמיתי לדורות הבאים, הגיע הזמן לתפוס את עצמנו ברצינות, באחריות ובצניעות.
הכותב הוא מנהל המרכזים לצדק חברתי