שריפות שדה, עצים ויער הן שריפות שבדרך כלל מתחילות באופן נקודתי. תנאי אקלים של חום גבוה ולחות לצד רוחות משתנות עלולים להאיץ את השריפה ולגרום לה להתפשט לכיוונים שונים.

כאשר מדובר בהתפשטות אש כמו ביערות שבהרי ירושלים, האש תופסת את צמרות העצים ומדלגת במהירות ממקום למקום, גם כאשר ישנם פסי בידוד במרחבים מסוימים.

שריפת צמרות עצים קשה מאוד לכיבוי, כאשר ברוב המקרים ביערות אין גישה לרכבי הכיבוי להגעה לשטח הפתוח. לכן, רכבי הכיבוי נאלצים להמתין לנקודות שהאש תתפשט לעברן ולעצור את המשך ההתפשטות למבנים, רכוש וכדומה.

לצורך כך, יחידות הכבאות נעזרות במטוסי הכיבוי. תרומת המטוסים היא בכך שהם מפזרים חומר מעכב בעירה, כדי לבלום את התפשטות השריפה.

במקרים של שריפות שדה ויער נדרשות כמויות גדולות של מים ויש לדאוג לאספקות מים תכופות לרכבי הכיבוי, וזה מתבצע על ידי רכבי אספקת מים גדולים, הנקראים "רכבי אשד".

לצורך ההשתלטות נדרשים כוחות גדולים מאוד של לוחמי אש. למרות שהשריפה הגדולה בירושלים הייתה תחת שליטה, היא התפרצה שוב בעוצמה חזקה, בשל הרוחות העזות ונקודות שעדיין היו חמות ובוערות. זה גרם לאש להתפשט מחדש במהירות.

אי אפשר לקבוע עדיין את הסיבה לפרוץ שריפת הענק, שהיא הגדולה ביותר מאז השריפה שהייתה בכרמל לפני כעשור. אם מדובר בהצתה, רואים את זה כשמזהים כמה מוקדי שריפה שמרוחקים זה מזה.  במקרה של רשלנות, המוקד הוא במקום אחד ואז האש מתפשטת במהירות לכל כיוון.

אם יתגלו כמה מוקדים, סביר להניח שיש חשד סביר להצתה, אבל עדיין מוקדם לקבוע, בעיצומן של פעולות הכיבוי. להערכתי, ההשתלטות מלאה על השריפה תושג עוד כיומיים מלאים לפחות.

הכותב שימש במשך שנים ארוכות מפקד תחנת הכבאות וההצלה ברמת גן