יאיר לפיד כשר חוץ גורם נזקים למדינת ישראל בגלל בורותו בהיסטוריה. יש לו תכונות מצוינות לפוליטיקה מקומית – הוא כנראה מארגן מצוין אם הצליח להקים תנועה יש מאין שבה הוא קובע מי ילך לכנסת ומי לשגרירויות בחו"ל. הוא גם יודע להיות חביב כמנחה בידורי בטלוויזיה, וגם יודע פרק בכתיבה.
אך זה הכל - וזה עדיין לא מספיק כדי להיות שר החוץ וראש ממשלה בעלי שיקול דעת. אביו היה אינטלקטואל וציוני בכל רמ"ח איבריו. הוא היה פובליציסט ידען ובעל השכלה משפטית – אך הבן לא דומה לו. חסרה לו השכלה מסודרת הדורשת מהתלמיד משמעת עבודה רצינית – וכשרואים את התנהגותו בנושא חוק ההתיישנות על תביעות רכוש בפולין, מבינים מיידית שחסרה לו גם ההשכלה של הקורא הסקרן, שלא חייב להיות אקדמאי, אך חייב להכיר היטב את העובדות ואת התהליכים ההיסטוריים הנגזרים מהן.
צדק לגמרי נשיא פולין כאשר מפיו של יועצו המדיני הגדיר את תגובת לפיד כ"היסטרית ומנוגדת לכל נורמה דיפלומטית". צודקים גם אנשי משרד החוץ שמתחו ביקורת על תגובת לפיד לחקיקה הפולנית המותחת קו גבול להגשת תביעות על רכוש פרטי שהופקע או הוחרם - ומופנית לא רק כלפי יהודים, אלא גם לפולנים שבחרו להסתלק מפולין הקומוניסטית וגם לשני מיליוני הגרמנים שגורשו מפולין ב־1946 תוך החרמת כל רכושם.
איני יודע אם לפיד נכנס לפרטי החקיקה הפולנית ובדק על מי היא חלה, ומי הם אותם יהודים שיש להם עדיין תביעות רכוש כאשר חלפו כבר 76 שנים מאז תום מלחמת העולם השנייה.
אז על מה – ולמה – הסקנדל הגדול שעשה לפיד? בפולין היו ערב מלחמת העולם השנייה 3.35 מיליון יהודים. מהם שרדו את המלחמה רק 55 אלף. לשארית פליטה זאת הצטרפו עוד כ־160 אלף יהודים ששבו מברית המועצות לפולין. בסך הכל היו בפולין ב־1946 כ־215 אלף יהודים שרובם הגדול היגרו למדינת ישראל בשנים 1949, 1956 ו־1968. עבור מי נלחם לפיד כאשר ברור שמי מאלה ששרדו – מזמן ודאי הגישו תביעות להשבת רכוש?
וגם: כאשר הושמדו למעלה משלושה מיליון יהודי פולין בידי הגרמנים, מי ירש אותם? ולמי יש סיכוי לרשת אותם? הרי המיליונים שהושמדו – על ילדיהם ונכדיהם – נותרו מחוסרי רכוש, אך גם מחוסרי יורשים. לפיד כמעט ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם פולין, ואף נראה היה שהוא גם נכון להכריז עליה מלחמה.
אולי לפיד חושב שדין פולין כדין גרמניה, שממנה קיבלנו כספי שילומים שחיזקו את המשק של ישראל הצעירה. אך הוא טועה. אין אפשרות חוקית היום לכך שמדינת ישראל תקבל פיצויים על רכוש שהיה שייך אי פעם ליהודים, מה עוד שמיליוני יהודים בפרובינציה היו כמעט משוללי כל רכוש. מה שקרה בהסכם השילומים - כאשר הפצעים הנוראים טרם הגלידו והיה ברור שגרמניה היא אחראית בלעדית לשואה - לא יכול לחזור. לדרוש זאת עכשיו מפולין זה חלום באספמיה.
אני מגיש בקשה ללפיד: אם כתוצאה מהסקנדל שהקים, ממשלת פולין תבטל את חוק ההתיישנות, הוא בתור שר חוץ חייב לטפל בספרד ופורטוגל על גירושי היהודים והחרמת רכושם ב־1492 וב־1497 בהתאמה, כי אני צאצא למגורשי ספרד, ולמה ייגרע חלקי לעומת ילידי פולין? ובינתיים יעכב את הטיפול באיטליה, יורשת רומא, שהחריבה את בית המקדש ושמה קץ לריבונותנו בארץ יהודה.