חצי שנה קודם ל־11 בספטמבר 2001 יצאתי למסע הרצאות מטעם הבונדס הישראלי בארצות הברית. כשהוא מזמין מרצים, ארגון הבונדס נוהג שלא לרכז את הרצאותיהם בעיר אחת או במדינה אחת, אלא להטיסם ממדינה אל מדינה.

כתוצאה מכך, עברתי בתקופה של שבועיים לא פחות משמונה טיסות מקומיות ברחבי ארצות הברית. הכל היה חופשי, נינוח וקל. באף אחת מהטיסות לא עברתי בדיקה ביטחונית ובאף אחת מהטיסות לא עברתי אפילו בדיקה מינימלית כדי לוודא שאין אני נושא כלי ירייה.

פיגועי 11 בספטמבר (צילום: רויטרס)פיגועי 11 בספטמבר (צילום: רויטרס)


לאחר תקיפת מגדלי התאומים תהיתי ביני לביני: לארצות הברית יש ארגוני ענק שנועדו להבטיח את ביטחון הפנים, כמו FBI ו־CIA. הם מאוישים באלפי מומחים שזהו מקצועם. כבר היה בשנות העבר ניסיון לפגוע במגדלי התאומים בדרך של הצבת מכונית נפץ בתחתית הבניין.

כבר היו לא מעט אירועים של חטיפת מטוסים על ידי ארגוני טרור בטיסות בינלאומיות, ואף מקומיות, והיו גם טרוריסטים מתאבדים. האם צוות המומחים הענק של ארצות הברית לא היה מסוגל להגיע למסקנה שיש חובה להבטיח את טיסות הפנים ולמנוע חטיפת מטוסים נוספים?
ואם מישהו מהמומחים היה מציע לשנות את נוהלי הביטחון בטיסות הפנים בארצות הברית, אני מניח שהיו מסבירים לו שהסיכון אינו מצדיק הטלת עומס כה כבד על כלל הציבור. היה צריך את אירוע המגה הלא ייאמן של הריסת התאומים וכ־3,000 קורבנות כדי לשנות מן היסוד את תרבות הטיסות בעולם כולו, הרווי בארגוני טרור.

אירועי 11 בספטמבר קשורים קשר ישיר והדוק לנסיגת ארצות הברית מאפגניסטן. אותו דגם מדאיג של חוסר היכולת של כל צוות המומחים, ואף של הפיקוד העליון, לצפות תרחישי אמת קודם התרחשותם; והמחיר האיום אותו צריכים המדינה והציבור כולו לשלם בשל חוסר יכולת זו. שום הסבר שיינתן אינו יכול להסיר את חומרת הכישלון של דרך נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן. צלו הכבד של כישלון זה ילווה את מלוא תקופת כהונתו הנוכחית של ביידן כנשיא ארצות הברית.

ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)


מותר להניח שלא ביידן עצמו עשה את ניתוח תמונת המצב. הוא בטח התבסס על תמונת המצב והתרחישים שהועברו אליו על ידי הפיקוד העליון באפגניסטן. בכל מקרה, אי אפשר לקבל את הסברה שלא ניתן היה לנהל אחרת את הליכי הנסיגה. תמונות של ציבור נואש הרץ אחר מטוס ממריא מזכירים לנו את נסיגת ארצות הברית מדרום וייטנאם. בשנות ה־60 של המאה הקודמת כיהן רוברט מקנמארה כמזכיר ההגנה של ארצות הברית. בתחילת תקופת כהונתו חזר ממסע של הערכת מצב בווייטנאם ובישר לאומה האמריקאית כי המלחמה שם תסתיים תוך תשעה חודשים.

אבל מלחמת ארצות הברית בווייטנאם לא הסתיימה לאחר תשעה חודשים. היא נמשכה עד 1973, ולמעלה מ־60 אלף צעירים אמריקאים שילמו בחייהם. ארצות הברית לא שינתה את וייטנאם. וייטנאם שינתה את עצמה. שלטון זר יכול לכבוש מדינה, אבל לא לשנותה. זאת נוכחנו לגלות גם כתוצאה מהבסתו של סדאם חוסיין בעיראק, וזהו גם המצב כיום באפגניסטן.

אי אפשר לטעון כי מעורבות ארצות הברית באפגניסטן הייתה חסרת ערך. ארצות הברית הוכיחה נחרצות יוצאת דופן בנכונותה להגיב בעוצמה על כל פגיעה בחיי תושבים, אפילו ברמה של תקיפת מדינה שלמה. אבל אין מנוס מהמסקנה שאלה שבידיהם מופקד ביטחון המדינה עושים לעתים את השגיאות הגדולות ביותר.

ביידן מקבל את פני חיילי ארה''ב לאחר הפיגוע באפגניסטן (צילום: רויטרס)ביידן מקבל את פני חיילי ארה''ב לאחר הפיגוע באפגניסטן (צילום: רויטרס)


אחרי 20 שנים של שלטון אחר באפגניסטן, הנתמך בגיבוי צבאי של ארצות הברית ובהשקעות משאבים אדירים, אין אפילו שרידי כוח באפגניסטן היכולים לעמוד בפני הטליבאן. הטליבאן יוצא מחוזק יותר עם דימוי של המנצח. המאבק בטרור העולמי נוחל מפלה, והגיעה השעה שגם אירופה הרדומה והשואפת לבדל עצמה - תבין את גודל האיום של הפגיעה בביטחון הפנים של מדינותיה.

העולם המערבי ניצב בפני אתגר אדיר. הטרור המאיים עליו לא חוסל, ונותר לנו לקוות שמנהיגות אירופה תחדל מהגישה של "אנו לא מעורבים", ותבין כי עליה לשתף פעולה עם ארצות הברית במאבק באיום הטרור המתחזק.