נתונים שפורסמו השבוע על ידי מרכז המחקר של הכנסת, לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית, חשפו כי בעוד רבים מבני העשירונים העליונים הולכים ללמוד מחשבים ולעבוד בהייטק, בני העשירונים הנמוכים יותר מסתפקים בלהיות מורים. מה שקומם אותי יותר מכל היה התפיסה העומדת מאחורי הנתונים, שלפיה הייטק הוא נחשב, וחינוך – פחות.

אין ספק שהייטק חשוב ומניע את הכלכלה. אבל הוא לא חזות הכל והוא לא המקצוע החשוב היחיד. כל עוד נחשוב שזה המקצוע הכי חשוב, ויחד איתו התדמית של ההייטקיסטים והשכר שלהם יהיו גבוהים בהרבה משל מקצועות אחרים - לא ניתן למקצועות אחרים וחשובים לצמוח, לא ניתן לאנשים בעלי כישורים שונים ומגוונים לצמוח, ולא ניתן לערכים שונים וחשובים לצמוח.

גם בבית הספר, מתמטיקה ומחשבים תמיד נחשבים עדיין יותר מספרות, היסטוריה ופסיכולוגיה. מבחני המיון למיניהם, ומבחני המחוננים, יבחנו בעיקר מתמטיקה ותפיסה מרחבית, ופקולטות להנדסה ייחשבו תמיד יותר מפקולטות לחברה ורוח. מי שהרחיב מקצועות ריאליים יתקבל בקלות לפקולטות הומניות למרות שאין בין הנושאים קשר.

איך יכול להיות שחינוך לא נחשב לאחד המקצועות החשובים ביותר? הילדים של רובנו נמצאים במערכות חינוך כ־15 שנים מחייהם, ולמספר שעות לא מועט בכל יום נתון משנים אלה. אלה השנים המשמעותיות והמעצבות בחייהם, שבהן מתרחשת מרבית ההתפתחות. אנשי החינוך הם אלה שיפתחו אצל הילדים שלנו ביטחון עצמי, וביטחון בעולם כמקום טוב ובטוח. איך זה לא הכי חשוב לנו?

יש מדינות שבהן החינוך הוא מקצוע נחשב ונחשק והוא דורש הרבה לימוד והכשרה ארוכה. כי חינוך הוא פרופסיה. וכדי לעשות אותה טוב צריך להתמקצע וצריך תנאים. כל מי שחושב שלהיות מחנך זה כמו לחנך את שלושת ילדיו, מוזמן לעבוד במערכת החינוך למשך שבוע. שמעתי פעם דימוי יפה: ללמד 35 ילדים בכיתה זה כמו לתת אבחנה וטיפול ל־35 מטופלים שיושבים בחדר ההמתנה יחד. מוזמנים לנסות.

החינוך צריך להיות בנפשו של כל אחד מאיתנו. גם מי שאין לו ילדים בגיל המתאים, או אין לו ילדים בכלל. זה העתיד של כולנו. ואנחנו צריכים לעשות הכל, כולל הכל, כדי שיגיעו אליו אנשים שרוצים בו ומתאימים לו, שיקבלו את ההכשרה המתאימה ואת התנאים המתאימים ללמד בהם. זה מגיע לכולנו. 

הכותבת היא ראש המחלקה לחינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת.