ערב צאתה של הכנסת לפגרת הקיץ הארוכה, נערך בוועדת הכנסת דיון שכותרתו “שיח מכבד – בונים תרבות דיבור ביחד” ביוזמתם של ח"כים רם שפע מהעבודה ומיכל רוזין ממרצ. הוא נועד לקדם שינוי בשיח הפוליטי אחרי מופע האימים במעמד השבעת הממשלה שבמהלכה חברי האופוזיציה צעקו ולא אפשרו לראש הממשלה נפתלי בנט לנאום. ההתלהמות הייתה קשה עד כדי כך ששר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד ויתר על זכות הדיבור. הוא עלה לדוכן הנואמים רק כדי לבקש סליחה מאמא שלו שישבה ביציע. יו”ר הכנסת הטרי ח”כ מיקי לוי מ"יש עתיד" הזהיר: “אם לא נשנה את השיח, התוצאות יהיו קשות”.
זו בוודאי לא הייתה הפעם הראשונה שבה חברי כנסת חצו את הגבול. בישיבת ועדת הכנסת לפני כארבע שנים סיפר יו”ר הכנסת דאז יולי אדלשטיין כי מנע נאומים של נשיאים זרים בכנסת מחשש לביזיון, בין השאר בגלל קריאות ביניים סוערות של חברי כנסת. אז נשקלה גם האפשרות להוציא חברי כנסת מהמליאה בישיבות מיוחדות אחרי קריאה לסדר אחת בלבד.
למרות הניסיון למתן את הטון, קשה לשכוח שיו”ר הכנסת הנוכחי היה עד לא מכבר אחד הדוברים הקולניים והבוטים בכנסת. הוא בעצמו השתלח בחברי כחול לבן ובשר בני גנץ שחבר לממשלת נתניהו במילים קשות וקרא לעברם: “אפסים", “חבורה של נוכלים”, “איזו חרפה אתם מביאים על הבית הזה. גועל נפש”. לוי הכה על חטא והודה כי התבטא במילים קשות: “השיח הלא מכבד עושה רע לכנסת. ביום שנבחרתי לתפקידי כיו”ר הכנסת, המליאה הייתה קשה לניהול. לאחריה, קיבלתי מיילים וטלפונים נזעמים. הציבור לא מבחין בין חברי הסיעות השונות.
הציבור רואה פרלמנט שמתנהל בצורה קשה ולא מכבדת”. את מה שלוי רואה היום מכיסא היו”ר כל ילד יכול לראות מכורסת הטלוויזיה. אבל השבוע כשח”כ קרן ברק מהליכוד הזכירה לו את הדברים הוא לא התאפק והשיב לה באיום מרומז כאילו לא למד כלום: “את רוצה שאני אענה לך באמת? לא יהיה לך נעים”. יצרו גבר עליו. שום דבר לא השתנה.
20 שניות אחרי שראש הממשלה נפתלי בנט החל לנאום בפתיחת כנס החורף של הכנסת, נרשמה ההתפרצות הראשונה. ח”כ גלית דיסטל־אטבריאן מהליכוד קראה לבנט “נוכל”, “שקרן” ו”הדבר הכי גרוע שקרה למדינה הזאת”. “אני בזה לך”, צעקה ויצאה מהמליאה. אחריה בערבוביה צעקו והוצאו מהמליאה בזה אחר זה ח”כ דוד אמסלם, שקרא בגרון ניחר “בושה”, ח"כ מאי גולן שהאשימה את בנט בתמותת חולים מקורונה: “כל המתים על הראש שלך”, ובעקבותיה הח"כים קטי שטרית ושלמה קרעי שהטיח בבנט “אתה השתגעת”.
אם מדברים על תרבות דיבור, צריך להזכיר שגם נאומו של יו”ר האופוזיציה בנימין נתניהו הופרע כמה פעמים. נתניהו נשא נאום לוחמני ותקף את ראש הממשלה תוך שהוא נוקב בשם משפחתו ונמנע מלפנות אליו בתוארו: “בנט אמר”, “בנט נאם”. כך נהג גם בשר החוץ יאיר לפיד ובשר הבריאות ניצן הורוביץ, משל אינם ראויים לתואר שהם נושאים ומקבלים החלטות כושלות בחוסר סמכות. כן, גם זה ביטוי לחוסר כבוד.
הכנסת איננה קתדרה לנימוסים והליכות, נוהג לומר ח”כ אחמד טיבי שיודע דבר או שניים על תרגילים פרלמנטריים. בדבר אחד הוא צודק, קריאות ביניים הן כלי פרלמנטרי לגיטימי. חופש הביטוי של חברי הכנסת חייב להיות רחב ככל האפשר גם כשאינו נעים לאוזן. עם זה נדרשת מידה של איפוק.
מליאת הכנסת ידעה ימים סוערים, נאומים חוצבי להבות וויכוחים אידיאולוגיים נוקבים. היו בעבר חברי כנסת שידעו לדבר באנדרסטייטמנט ובסרקזם חריף. לא בכך טמונה הבעיה, אלא בוולגריות, בגסות ובהתלהמות שנדמה שעוד רגע יגלשו לאלימות של ממש. גידופים וצעקנות מספקים בולטות תקשורתית רגעית, אבל מוציאים שם רע לנבחרי הציבור. צריך לקרוא אותם לסדר.