אמירתו השנויה במחלוקת של ראש הממשלה נפתלי בנט על כך ש”צריך להגביל את השליטה הפוליטית” של החרדים, הצליחה לעורר סערה ברחוב החרדי. גם אם רוח הדברים במהלך הנאום הייתה שונה והציגה תפיסת איזון בין הכוחות הפוליטיים בישראל, אין ספק שהמשפט הספציפי על הגבלת הכוח היה מיותר ומטופש, בוודאי כאשר מדובר בראש ממשלה שנושא בתפקיד הבכיר עם פחות ממחצית המנדטים שקיבלו הסיעות החרדיות.

לאורך שנים שמענו לא פעם ביטויים שנויים במחלוקת כלפי מגזרים במדינת ישראל. אם כיום הגבולות עדיין מטושטשים, נדמה שבעבר לא היו כלל גבולות. עם השנים, ככל שהעולם צועד לעבר סובלנות ותרבות השיח, גם בישראל קיימת יותר מודעות לדברים שראויים להישאר מחוץ לשיח. עם הזמן התעבתה חומת התקינות הפוליטית, וטוב שכך.

אמירות ברוח מפלה או מכלילה, גם אם נאמרות לעתים, תמיד יספגו ביקורת. אבל ככל שזה נוגע לחברה החרדית, נראה שהגמילה מאמירות ברוח זו נעצרה בשלביה המוקדמים. הפוליטיקלי קורקט הגיע לישראל עם כוכבית המגבילה את השימוש בו כשמדובר בחרדים.

נכון, החרדים אינם מוגדרים כגזע והכללה שלהם אינה נחשבת על פי החוק היבש לגזענות, אבל עדיין מדובר בנסיגה משמעותית מגבולות התקינות הפוליטית. קשה להעלות על הדעת אמירות דומות על קבוצות אחרות באוכלוסייה, גם כאלה שהכללתן אינה מוגדרת כגזענות.

זה אומנם קורה גם כלפי אוכלוסיות נוספות, אך בחלק גדול מהמקרים הללו התקשורת מתגייסת להעלות את העוולה המילולית לסדר היום, בוודאי אם נאמרה על ידי דמות פוליטית בכירה. לעומת זאת, המאבק החרדי לטובת תקינות פוליטית נותר לרוב בתוך גבולות המגרש החרדי.

דוגמה לכך ניתן לראות באירועים שהתרחשו לפני פחות משנה, כאשר התסכול מיחס הממשלה כלפי המגזר החרדי היה בשיאו, עמדתי סמוך לצומת גהה בשעה שניידות משטרה וטנדרים החלו לנוע לכיוון בני ברק. מאוחר יותר נפוצו שמועות על רימוני הלם שנזרקו ברחובות. היה זה מופע אימים של משטרה עם תדמית ציבורית נמוכה, שניסתה לשקמה על גב מגזר עם תדמית נמוכה עוד יותר.

הפגנת חרדים (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)הפגנת חרדים (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)


כמה ימים אחר כך ביצע שוטר ירי באוויר בתוך בני ברק בגלל ש”חש מאוים”. לאחר מכן דווח בתקשורת על כך שהמשטרה נערכת לתרחיש של “הרג שוטר” בבני ברק, לא פחות. מי שמכהן היום כשר האוצר אמר אז “יש לסגור את העיר לנכנסים ויוצאים עד שכל פראי האדם שהיו שותפים לו ייתפסו וייענשו בחומרה”. ליברמן לא הגיב באופן דומה כאשר למשל שוטרים נפצעו מאלימות בכפר קאסם. על אמירות דומות כלפי אוכלוסיות אחרות המרחב הציבורי לא היה מגלה אדישות כפי שעשה במקרים הללו.

ההשוואה בין האירועים נוגעת למילים שהתלוו אליהן. לא הייתי רוצה ששוטרים יפחדו לאכוף את החוק בבני ברק. גם אם אני מתנגד למופע האימים של המשטרה באותו ערב וחושב שהוא היה מיותר, אני שמח שלבני ברק השוטרים העזו להיכנס. זה אומר שבני ברק אינה עוינת כפי שניסו להציג אותה. אם אנו למדים עם הזמן על שיח מאופק בגבולות הפוליטיקלי קורקט, אבל ביחס למגזר החרדי מרשים לעצמנו להמשיך את מורשת ההכללה השלילית – זה אומר שעוד נותרה לנו כברת דרך בניסיון להגיע לתרבות השיח.