כאדם וכאשת חינוך ותיקה, המאמינה בקיום משותף ורואה ברב־תרבותיות את יופייה של הבריאה, אני ורבים סביבי מאותגרים מפעם לפעם מאמירות ומהתנהגויות של אנשים הבוחרים לפזר סביבם רעל. אמירתו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' לחברי הכנסת הערבים בשבוע שעבר מעל בימת הכנסת, בית הנבחרים של מדינת ישראל: "אתם פה בטעות, חבל שבן־גוריון לא גמר את העבודה", היא אמירה כזו, שכולה שנאה וגזענות, הטחת רעל ופגיעה קשה בחיים המשותפים שחבריי ואני מנסים בכל כוחנו לקיים כאן במרחב הישראלי בכלל, ובחברה הגלילית שבה אני חיה ופועלת בפרט.
הרפלקס הראשוני שלי היה לענות באופן דומה, בכעס ובבוטות. אך גדולתו של תהליך חינוכי היא היכולת לבחון את עצמנו, כלפי פנים וכלפי חוץ, ולערוך בירור לגבי הדרך שבה ראוי להתייחס ולהגיב. לאחר שנשמתי נשימה עמוקה, החלטתי שלא אתן לאמירה הבוטה של ח"כ סמוטריץ' להכתיב את השיח שאני כמחנכת רוצה להוביל. אני ממשיכה להאמין בכל לבי בשיח ובחינוך ערכי.
מקרים כאלה מעצימים את אמונתי בחשיבותו של התהליך החינוכי־ערכי המתרחש אצלנו במרכז לחינוך הומניסטי; תהליך הפותח בפני הצעירים המגיעים אלינו צוהר לשיח רחב ומעמיק, לחשיבה ולהבנת ההשלכות של כל מילה ומילה שנזרקת לחלל האוויר, כי הרי כבר נאמר "חיים ומוות ביד הלשון".
המרכז לחינוך הומניסטי בבית לוחמי הגטאות הוקם כדי לבחון את שהתרחש בתקופת השואה מנקודת מבט רחבה, כזו המאפשרת התבוננות בחברה האנושית כולה ובחינת שאלות כמו איך אסון נורא כזה קרה כשמסביב התקיימו חיים "רגילים" או מהם סימני האזהרה שהיו ואילו דגלים אדומים הונפו לאורך הדרך.
העיסוק של החברה שלנו בשאלות אלו יצייד את כולנו בכלים לרגישות גדולה יותר לכל אדם באשר הוא אדם, לפיתוח אחריות אזרחית ואנושית משותפת כדי שלא נעמוד מהצד לנוכח מעשי עוולה וביטויי גזענות.
לצערי, אמירתו של ח"כ סמוטריץ' מזמנת לנו באופן ישיר ומתוך החיים עצמם דוגמה לגזענות, לדה־לגיטימציה ולכרסום בערכים הדמוקרטיים שהם נשמת חיינו פה, בחבל הארץ הזה. אני בוחרת להתחזק באמונתי החינוכית ולהמשיך להשקיע בפיתוח חברה ערכית הרגישה לכאבו של האחר, חברה הרואה בכל חבריה שותפים שווים לקיומה של דמוקרטיה נאורה ואנושית.
ובפנייה אישית אליך, ח"כ בצלאל סמוטריץ': אתה מוזמן לבוא ולבקר בבית לוחמי הגטאות, לחוות ואולי להידבק בחדוות החיים המשותפים שאנו מנסים ליצור פה בחלקת האדמה המשותפת שלנו. כולי תקווה שאם תיתן לכך הזדמנות, אולי תשיל מעליך את עול הגזענות המכביד על החברה כולה ומטמא את השיח הציבורי.
הכותבת היא מנהלת המרכז לחינוך הומניסטי בבית לוחמי הגטאות