מתחת לאפנו, כמו מדוזה רבת זרועות, מתנהלת ממשלת השינוי של בנט־לפיד, כאשר נראה שכל זרוע עוסקת בתחומה בלבד בלי שום בסיס אידיאולוגי משותף, פרט לסיסמה האחת והיחידה, "רק לא ביבי".
שמאלה מלפיד יושבת הוגת הדעות זהבה גלאון, לשעבר יו"ר מרצ, שכתבה לאחרונה ב"הארץ" דברים ללא תקדים שראוי לנתחם כדי לבדוק באיזה עולם חיים חבריה למפלגה ולרסיסי השמאל: "התשובה לימין פשוטה - תקשיב, יא חתיכת בהמה גזענית, הומופובית, שונאת זרים שחותרת לגרור אותנו למשטר טליבאני – איננו פוחדים ממך. יש לנו עקרונות: שוויון, אהבת האדם, חירות, אחווה – ועכשיו לך מפה, לפני שנטפל בך כמו שטיפלנו בפשיסטים המקוריים".
לעורך "הארץ" לא הייתה בעיה להדפיס את הדברים, ובלי כל התנצלות מצד גלאון. מאמר נוסף שלה הופיע לאחר מכן בדרישה לחקיקה נגד פייק ניוז, ובו היא מצדיקה את העברת הכספים לעזה באמצעות עמותת "סיוע 48" – בלי כל פיקוח אפשרי על מי ומה באמת ייעשה בכספים הישראליים, כפי שהוכיחה איילה חסון בערוץ 13. ומי יחליט איזה מידע יהיה בבחינת "פייק ניוז" האסור על פי החוק? בוודאי גלאון וחבר הבולשביקים החדשים.
גם אם נתעלם מהסגנון הזול ומלשון הביבים שבה נכתב הקטע, מעניין לדעת היכן למדה החברה גלאון להתבטא כך. באינטרנט מופיע שהגיעה כילדה קטנה מליטא, אך היכן התחנכה? כדאי שתפרסם איפה גדלה כי יש אמרה האומרת ש"הסגנון הוא האדם". אך פרט לסגנון, תוכן הדברים חשוב שהרי מרצ היא חברה מרכזית בקואליציה ואם מנהיגה שלה לשעבר מתבטאת כך, אולי גם שאר החברים בה חושבים כמוה?
ואז השאלה היא איך מיישבים גלאון ומערכת "הארץ" את ערכי "אהבת האדם, החירות והאחווה" שמתהדרת בהם גלאון עם השנאה התהומית וההסתה הפרועה בראשית המשפט הראשון שהובא כאן. היכן אהבת האדם? יש הרי סתירה בולטת בין ההשתלחות בסגנון רחוב לבין אהבת הזולת.
גם "אהבת החירות" כביכול נסתרת באמצעות האיום "לטפל" במי שחושבים אחרת ממנה. כאן הכל נשאר עמום: למי מתכוונת גלאון כשהיא מתיימרת להזכיר לנו איך היא טיפלה "בפשיסטים המקוריים"? האם היא רומזת לאצ"ל ולח"י שלחמו בכובש הבריטי? או שמא השוואותיה גרועות בהרבה? מדוע לא נדרשה להבהיר את דבריה? גם לא ברור מהו "הטיפול" שנדרש.
האם זה טיפול נפשי או פיזי או שניהם יחד? ומה העונש שיש להטיל על אלה שחושבים שהפקרת גורלה הציוני של המדינה היהודית לידי מפלגות אסלאמית וערבית־קומוניסטית בקואליציה - היא צעד גורלי? בעוד לפיד לא בדיוק תואם את מי שמסוגל לטפל בבעיה שנוצרה.
נדמה לי שגלאון לא הייתה מעזה להתבטא כפי שהתבטאה בזמן אחר – בזמן הממשלות הלאומיות מזו של דוד בן־גוריון ועד זו של בנימין נתניהו. לפיכך נראה לי שכוחות האופל השמאלניים וכל אויבי הציונות מרימים ראש דווקא בתקופת לפיד־בנט כי הם מריחים חולשה.
הציבור מצדו מגלה בינתיים אדישות, לפי הפרוגנוזה ההולמת של ג'ורג' אורוול, במאמרו הנפלא "מתחת לאף שלך" ובו האמרה הנבואית: "כדי לראות את מה שמתחת לאף – נדרש מאבק מתמיד". כך, מתחת לאפנו, יש סכנה ברורה לביטול יהדותה של המדינה תחת סיסמת ה"שינוי" של הממשלה.
