בסקר שנערך לאחרונה בקרב עובדי משרד החוץ הם נשאלו, בין היתר, מה גורם להם להעריך את עבודתם. הרוב המוחלט הצביע על העניין המקצועי, הסיפוק ותחושת השליחות, והותיר הרחק מאחור את השכר ותנאי השירות.

בשנים האחרונות חלה מגמה מדאיגה של כרסום בתקציבו של משרד החוץ ביחס לכלל תקציב המדינה. מבקר המדינה הצביע על כך שבעוד תקציב המדינה גדל בין השנים 2015־2019 בכ־25%, תקציב משרד החוץ קטן באותה תקופה ב־14%. הגדלת תקציב המשרד לשנים 2021־22 ותוספת התקנים הצפויה לו הן, על כן, בשורה גדולה ליכולת התפקוד שלו. אולם לא די בכך: זה שנים שתנאי העסקתם של העובדים בארץ ובחו"ל נשחקים ומורעים באופן חד־צדדי. בעניין זה אין בתקציב שום בשורה.

הפגנת עובדי משרד החוץ בירושלים (צילום: אלי ענתבי)הפגנת עובדי משרד החוץ בירושלים (צילום: אלי ענתבי)


לציבור הישראלי מוכרת פעילות הדיפלומטים בחו"ל בעיקר בכל מה שנוגע למתן השירות הקונסולרי והטיפול בישראלים בחו"ל. אולם קצרה היריעה מלתאר את תחומי העשייה של הדיפלומטיה הישראלית, שלה השפעה חשובה מאוד על ביטחון המדינה וכן על רווחת האזרחים: החל בעיסוק בסוגיית הגרעין האיראני, בטוויית קשרים מדיניים, במאבק בטרור ובדה־לגיטימציה, בייצוג ישראל בארגונים בינלאומיים ובפתיחת שווקים חדשים וכלה בקידום הסכמי סחר ותיירות (ואף הכרה בתעודת המתחסן הישראלית), בקידום הסכמי מדע ובחשיפת התרבות הישראלית.

העשייה הזו כרוכה בעבודה מורכבת מאוד ובהתרחקות מהמשפחה בישראל. הדיפלומטיה הישראלית פרוסה על פני עשרות מדינות, שחלק גדול מהן מזמן אתגרים יומיומיים בשל זיהום אוויר, היעדר מקורות מזון, סיכונים ביטחוניים ופליליים ועוד. חיי הדיפלומטים אינם חיי מותרות, קוקטיילים ושמפניה. מבין 108 הנציגויות בעולם, ב־18 מהן נעשית כל העבודה הדיפלומטית והקונסולרית בידי דיפלומט בודד, שגריר או שגרירה, תזמורת של איש אחד, שהוא גם המנצח שלה.

השנים האחרונות הפכו את העבודה במשרד החוץ למאבק של הישרדות. הדיפלומטים הישראלים איבדו אמון במעסיק שלהם שידאג להם ולבני משפחתם. באופן שיטתי, זה כמה שנים משרד האוצר פוגע בתנאי העסקתם של דיפלומטים.

חדשות לבקרים מוטלות עליהם גזירות כגון העמדת דרישה להשתתפות במימון הוצאות חינוך הילדים, או התעלמות מהצורך להקנות כישורי שפה שיאפשרו להם לימוד בבית ספר; התעלמות מצרכים של עובדים רווקים או הורים יחידנים הזקוקים לביקורים בישראל בתדירות רבה יותר; פגיעה בשכר על ידי מניפולציות מוניטריות ועוד. העובדים המייצגים אותנו בעולם, הנושאים על כתפיהם את השם שלנו, הגיעו למצב שבו הם נדרשים לשלם למדינה על הזכות לשרת אותה.

העובדים במטה המשרד בירושלים נאלצים לעבוד מסביב לשעון ללא תמורה הולמת. בסקר האמור ציינו 90% מהעובדים כי הם נדרשים לעבודה בשעות נוספות שאינן מתוגמלות. הגדלת התקציב, מבורכת כשלעצמה, רק תוסיף על משימותיהם הרבות.

לפגיעות אלו השפעה מצטברת על היכולת לגייס עובדים איכותיים לשורות המשרד, ובעיקר על יכולת השימור שלהם לאורך זמן. לשאלה אם משרד האוצר מתחשב בצרכים של משרד החוץ ועובדיו השיבו 94% בשלילה. רק 16% מהעובדים השיבו כי השכר המשולם להם הוא ראוי והולם את עבודתם.

עובדי המשרד מונעים מתחושה של שליחות, וערכים כמו אהבת המולדת ונאמנות חקוקים על לוח לבם, אך אין זה אומר כי יש לרמוס את זכויותיהם הבסיסיות להתפרנס בכבוד. להגדלת התקציב צריכה להתלוות פעולה משלימה – טיפול שורש בתנאי העסקתם של העובדים בארץ ובחו"ל. 

הכותב הוא יו"ר ועד עובדי משרד החוץ.