האלימות במערכת החינוך עומדת בימים האחרונים על סדר היום התקשורתי, לאחר רצף מקרים קשים במיוחד שפורסמו לאחרונה. הקורונה, לדעת רבים, היא האשמה המרכזית בדרדור האקלים הבית־ספרי לאלימות פיזית ומילולית בין כתליו, לחרמות ולהתעללות.

אכן, הקורונה, ובמיוחד הסגרים והלימודים מרחוק, גרמו לנזקים רבים מאוד לילדים ולבני הנוער, וביטול הלימודים בבתי הספר והפעילויות בתנועות הנוער היום מתברר כטעות חמורה. האלימות אומנם לא החלה היום, גם לא החרמות, אולם נראה כי הם אכן נהיים קשים ותכופים יותר.

ומה שבטוח: המצב דורש טיפול מעמיק הרבה יותר מהיום המיוחד (והמבורך) שיזם משרד החינוך בנושא. כי היום הזה הוא כמובן טיפה בים גדול של אלימות ששוטף אותנו מכל עבר ברשתות החברתיות, בשיח של החברה הישראלית; חברה אלימה, של קצוות, של התבטאויות קיצוניות, של אפס או מאה. כך למשל, למרבה האירוניה, אפילו הרבה מהשיח ברשתות ובתקשורת על האלימות בבתי הספר הוא שיח אלים.

בכל מקום מגנים את האלימות, מחבקים את הנפגעים ובזים להתנהגויות האלימות. כל אלה מוצדקים ביותר. אלא שאז מגיע השלב שבו הגינוי הופך להצעות לדרכי טיפול – איך להתנהל מול הפוגעים האלימים. ברשתות מציעים  גם הורים, גם אנשי חינוך וגם מובילי דעה אחרים - להחרים את הפוגעים, להוציא אותם מבית הספר, לשלוח אותם הרחק מחברת הילדים. לטפל בהם "ביד חזקה". אז זהו, שלא. לטפל ביד חזקה, להתלהם ברשתות, וגם לערוך קרקס תקשורתי סביב הנפגעים – כל אלה לא יפתרו את הבעיה הכואבת הזו. לא אצל הפוגעים, ולא אצל הנפגעים.

״אין ילד רע. יש ילד שרע לו״. המשפט הזה הוא אולי קלישאה, אבל כמו רבות מהן, הוא נכון לחלוטין. הדוגמה האישית שאנחנו נותנים - החיבוק, ההכלה, השיח המכבד, היכולת לשמוע את האחר, להבין אותו, היחס לחלש ממני, האמפתיה לאדם באשר הוא אדם - כל אלה חייבים להיות נוכחים מתמיד ביסודות שלנו בחברה הישראלית. הרי מה שקורה בבתי הספר הוא מראה לשפה בתוכניות הטלוויזיה וברשתות, לקטטות בין הפוליטיקאים בכנסת, לשיח שהפך להיות אלים ופוגעני וקטלני, לחוסר היכולת לראות את האחר.

הילדות והילדים הם בבואה שלנו. החברה שלהם היא החברה שלנו, רק בגיל וגובה אחרים, ולהשיב באלימות לאלימות - לא יפתור את הבעיה, אלא רק יחריף אותה. על כולנו – מנהיגות ומנהיגים, אנשי חינוך, מגישי טלוויזיה, מובילי רשת ודעה – לשנות את השיח: להנמיך את הלהבות, לקבל דעות שונות, לפתור מחלוקות בדרך ארץ.

גם במערכת החינוך נדרש כמובן שינוי יסודי בנושא. יש לפעול לגיבוש תוכנית מקיפה ומתוקצבת של משרד החינוך; להכניס שעות חובה בכל בתי הספר והגנים לנושאים כמו צדק חברתי, קבלת החלש והשונה, עבודה משותפת, הכלה, שיח מכבד, פתרון מחלוקות במילים ובהסכמות - ולא באלימות. כל אלה לא פחות חשובים מנושאי הליבה הנלמדים. למעשה, הם חייבים להיות חלק מהם. 

הכותבת היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר.