מדי שנה מצוין יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים, אבל כמה אתם בעצם יודעים על החיים של נשים שחוו אלימות? נשים אלו קטעו את רצף החיים עם כניסתן למקלט, ומתחילות חיים בדרך כלל בעיר אחרת, עם יציאתן. גם אם עבדו לפני כניסתן למקלט, הן צריכות להתחיל מחדש. אם לא עבדו מחוץ לבית קודם לכן, הן צריכות ללמוד להתארגן בחיי היומיום כשכל האחריות כרגע עליהן. הן בדרך כלל סוחבות איתן חובות מהעבר והלוואות, אין להן חשבון בנק פעיל ו/או אשראי ו/או צ’קים.

גם האתגר ההורי הוא מורכב וקשה. נשים צריכות לבנות את עצמן מחדש בפני הילדים כדמויות שניתן לסמוך עליהן. הן צריכות להתמודד עם הקשיים הרגשיים שלהן אל מול האבות של הילדים ולא לחשוף את הילדים לקונפליקט ההורי. הן אמורות לספק לילדים את כל צורכיהם כאשר מבחינה כלכלית הן במצוקה גדולה.

הילדים שהיו עדים ו/או חשופים לאלימות באותם בתים, נושאים איתם את הפגיעה והמורכבות הרגשית. בדרך כלל באים הדברים לידי ביטוי בהתנהגות, בחוסר פניות ללימודים, ביחס אלים כלפי האם ועוד. הנושא הכואב ביותר שעלה בסקר פנימי שערכנו בקרב נשים הוא חוסר אונים שאיתו מתמודדות הנשים בגלל אי־היכולת להעניק לילדים טיפול רגשי שנדרש עקב אי־הרשאה של האב לטיפול.

מהמקלט יוצאות הנשים למגורים עצמאיים. הן מרגישות חשופות ולא מוגנות. הדבר מעורר מחדש פחדים וטראומות עבר. כשליש מהנשים שנחקרו לאחר יציאתן מהמקלט ציינו כי הן זקוקות לסיוע נפשי. ההליכים המשפטיים בדרך כלל מתחילים בתקופת המקלט או לפני ונמשכים תקופה ארוכה אחרי צאת האישה מהמקלט. הדבר דורש משאבים רגשיים רבים וזמן. הדבר מקשה על התמסרות למקום עבודה, בוודאי בשנה הראשונה, בגלל צורך בפניות למפגשים עם עורכי דין ודיונים בבתי משפט.

אותן נשים בדרך כלל מתקשות להתנהל מול גורמים ברשות המקומית, מערכת החינוך, ביטוח לאומי, בתי משפט, בנקים ועוד. לחלקן קשה לצאת מהעמדה הקורבנית ולפעול למיצוי זכויות. כמו כן, נשים רבות סובלות ממצב בריאותי מורכב שלא טופל לאורך שנים ו/או דורש המשך טיפול, והן נמנעות מלטפל בעצמן. גם הילדים מתמודדים עם היבטים רפואיים. לפי נתונים, 36% מהמשפחות הללו מתמודדות עם לפחות ילד אחד עם צרכים מיוחדים.

תקופת הסגרים בקורונה העצימה את תחושת הבדידות של הנשים, וחלה נסיגה בחוסן הנפשי שלהן. מכיוון שהכרנו את הריק הזה ואת היעדר התפיסה השיקומית והמשאבים הנדרשים לכך מצד המדינה, יצרנו תוכנית בחסות ויצו שבה אנו מבקשות לתת מענה חברתי ולהיות המשפחה המורחבת לאותן נשים חסרות עורף משפחתי. התוכנית “צומחות יחד – בראש מורם” מושתתת על מפגשים פעם בשבוע, אחר הצהריים, של הנשים וילדיהן. במפגשים אלו זוכות הנשים לשעה וחצי של שיחה הנותנת מקום לחוויותיהן, לשיתוף בנושאים המעסיקים אותן, להעשרת ידע בתחומי חיים רלוונטיים להן.

בסקר שערכנו בקרב הנשים ענו הרוב המוחלט כי תמיכה רגשית היא הסיוע החשוב ביותר לאישה אחרי פרידה מזוגיות אלימה. הסיוע הכלכלי היה השני בחשיבותו. 76% מהנשים בתוכנית ציינו כי התוכנית הייתה משמעותית עבורן בתקופה שלאחר היציאה מהמקלט.

כיום התוכנית פועלת בשש ערים וכוללת כ־100 נשים וכ־160 ילדים. הנתונים מדברים על כך שתהליך של התייצבות בחיים עצמאיים ובטוחים לוקח לפחות חמש שנים. לצד זה, יש מאות נשים, שאינן יוצאות מקלט, שמתמודדות לבדן עם פרידה מזוגיות אלימה. הצורך שאנו פוגשות בשטח בליווי של נשים אלו הוא עצום. המענים מצומצמים. כן, הן מופקרות לגורלן. 

הכותבת היא יו"ר האגף לקידום מעמד האישה בוויצו