אור לגויים כבר לא נהיה. פעם, לפני עידן הניהיליזם המשפטי שירד עלינו, עטוף באקטיביזם שיפוטי חסר גבולות, שבמסגרתו יכולים שופטים גם להורות לשרי חינוך מי, לדעתם, ראוי לפרס ישראל, חשבנו שזה עוד יכול לקרות, אי שם, בעתיד; שחזונם של נביאי ישראל עשוי להתגשם. אבל גם תקווה זאת נגנזה, כמו חלומות אחרים, שטובעים בימים אלה בים של אנרכיה שלטונית ואובדן דרך.

המסמר האחרון בארון הקבורה של התקינות המשפטית, זאת שמשליכה לדעתי על היכולת של נבחרי הציבור ליישם את המשילות היהודית בכל חלקיה של ארץ ישראל, ננעץ בשבוע שעבר עם קבלתו, בקריאה ראשונה, של החוק המגביל את תקופת כהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות. לרצונו של ציבור הבוחרים שוב לא תהיה משמעות.

אין בעולם כולו חוק כזה במשטר פרלמנטרי; כשם שאין בשום מקום משרה הדומה במשהו למשרתו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל. על המחזיק במשרה הזאת אין מוראו של איש. וכן, אם מוסיפים לשתי התקלות שצוינו לעיל את האופן שבו נבחרים שופטים בישראל לערכאה שנטלה לעצמה סמכויות לא לה, כאלה שאין להן עיגון בספר החוקים, אז יש לומר בקול צלול וברור: הגיעה העת לתיקון עולם. לא בפינצטה אלא בפטיש של חמישה קילו; כדי להחזיר את השפיות למערכות השלטון.

בנימין נתניהו (צילום: מרק ישראל סלם)בנימין נתניהו (צילום: מרק ישראל סלם)

שופטים שממנים את חבריהם לכס המשפט או מחליטים מי יקודם מערכאות נמוכות יותר - אין כאלה באף מדינה דמוקרטית. ועדה שבה מתוך תשעת חבריה מכהנים שלושה שופטים, אין לה מקום. הגיעה העת לתקן גם את השיבוש הזה. השיטה הזאת הייתה ראויה, אולי, בימיה הראשונים של המדינה שאך זה הוכרז על הקמתה, אולם אהרן ברק הראה לנו כיצד ניתן לעוות אותה על ידי מינוי חברים בדמותו ובצלמו. הנשיאים שבאו אחריו הלכו בדרכו ועשו בבית המשפט העליון כבתוך אחוזתם הפרטית.

יש לעשות לשינוי הדברים; אולי, בדרך של הקמת בית משפט לחוקה. מהלך כזה יכול לנטרל את כוחו של בית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי ולהעביר את הדיון בשאלות שאינן משפטיות במובהק לערכאה שהרכבה ישקף את כל חלקי הציבור.בהקשר זה, יש גם לזכור שהיועץ המשפטי הבא יהיה רשאי, ככל הנראה, אם יתקבל חוק דרקוני נוסף שמציע שר המשפטים, לגרום לפסילתו של אדם מלשמש ראש ממשלה רק בגלל שהוא החליט שיש מקום להגיש נגדו כתב אישום; יהיה מופרך ככל שיהיה.

חבל שבקואליציה הנוכחית אין מודעות לחוסר הנחת שמתפשט בציבור. הכוחניות שהיא מפגינה בכנסת מטרידה; מה שמעיד על כך, למיטב הכרתי, שערכים דמוקרטיים אינם נר לרגליה. ערכיה דומים יותר, בעיניי, לערכים שנהוגים במדינות שבהן לקולו של העם אין כל משמעות. מערכת אכיפת החוק פועלת במרחב שאין בו גדרות; וכמוה נוהגות גם זרועותיו האחרות של התמנון המשפטי. קשה לראות כיצד השמיים שהתקדרו מעלינו הולכים להתבהר בקרוב.