בעוד שתשומת הלב העולמית, כולל של ישראל, מופנית לווינה ולאיום הגרעיני מאיראן, העולם נמצא בפתחו, ובעצם כבר בעיצומו, של עידן חדש: עידן הבינה המלאכותית והאיומים הקיומיים שכרוכים בכך. בארצות הברית יצא לאחרונה הספר “עידן הבינה המלאכותית ועתיד האנושות” שקובע שמהפכת הבינה המלאכותית, כמו המהפכה התעשייתית בזמנה, משנה סדרי עולם כמעט בכל נושא ונושא.
חלקו החשוב והרלוונטי ביותר, גם מבחינת ישראל, שדן בהיבטים הביטחוניים, נכתב על ידי לא אחר מהנרי קיסינג’ר, שגם 98 שנות חייו לא הקהו את חדות בינתו והחוש האנליטי שלו. הספר מסביר שקברניטי הביטחון במדינות חייבים להתמודד היום עם התפתחויות אסטרטגיות וטקטיות תולדת הבינה המלאכותית שהן כה מהפכניות עד שהמוח האנושי איננו מסוגל להכילן – מה שמקשה, בין היתר, על הערכת יחסי הכוחות בין מדינות וצבאות.
תוצאה נוספת: יחול שינוי יסודי במושגים המקובלים לגבי נושא ההרתעה והמגננה. לפיכך, רק צבאות וזרועות ביטחון שיוכשרו בתיאום עם יכולות הבינה המלאכותית יגיעו לרמת ביצוע מרבית, שכן אם עד כה ניסו היריבות הפוטנציאליות להתוודע לתורת הלחימה, הטקטיקות והפסיכולוגיה האסטרטגית של הצד השני בדרכים קונבנציונליות של מחקר ומודיעין, הרי כשהיריב מצויד בבינה מלאכותית הופכות כל הדרכים האלה ליותר מורכבות ובעייתיות.
זאת ועוד, המהירות שבה אחד הצדדים יהיה מסוגל לפתוח במתקפה דיגיטלית עלולה למנוע מהצד המותקף לנקוט אמצעי התגוננות יעילים, מה שיאלץ אותו לפתוח כמעט במהירות האור במתקפת נגד כדי למנוע שיתוק מערכות כולל. גם האיום הגרעיני איננו פוחת במציאות הדיגיטלית החדשה, אדרבה, הוא מחמיר.
האתגר העיקרי מאז שהנשק הגרעיני הפך לנחלת המעצמות המובילות, ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת (ובמידה מסוימת גם של שחקנים אחרים), הוא שהעוסקים בתכנון האסטרטגי במדינות השונות לא השכילו לגבש דוקטרינה גרעינית מבצעית ברורה וניסו להתגבר על כך על ידי ייצור הפרדה ברורה בין הנשק הקונבנציונלי לנשק הגרעיני, אך נשק המבוסס על בינה מלאכותית המסוגל לפעול הן ברמה הטקטית והן במשולב עם נשק גרעיני ושעלול לגרום להשמדה המונית - מבטל את המחיצות האלה, קל וחומר שקשה יותר לאתר את מקומו ולזהות את מפעיליו.
אחת הדאגות העיקריות מהנשק הדיגיטלי היא יכולתו, בתנאים מסוימים, לפעול עצמאית ולאכן מטרות ללא מעורבות של יד או מוח אדם. אחד מבכירי מדעני הבינה המלאכותית בעולם, סטוארט ראסל, מאוניברסיטת קליפורניה, העמיד לאחרונה את בכירי משרד ההגנה הבריטי על הסכנה לעתיד האנושות מפיתוח נשק דיגיטלי בלתי מבוקר, ובארצות הברית יצא ספרה של ניקול פרלרוט, כתבת “הניו יורק טיימס” לענייני בינה מלאכותית, שקובע בפירוש שהעולם עלול לעמוד בפני כיליון כתוצאה מהשימוש בנשק דיגיטלי בלתי מבוקר.
אלוהים נמנע מלומר “כי טוב” אחרי שברא את האדם (כנראה שידע למה), מעניין מה היה אומר על לידת הבינה המלאכותית. מכל מקום, המצב החדש מעורר שאלה מעשית: האם עדיין מותר האדם גם מהמחשב?
הבינה המלאכותית וצדדיה הצבאיים יעמדו במוקד האסטרטגיה הביטחונית גם של ישראל וכתוצאה מכך, קידום מתמיד של רמת המחקר והפיתוח כדי להבטיח את עליונותה האינטלקטואלית והאסטרטגית בתחום זה יהיה משימה לאומית עליונה.
מצבה הגיאופוליטי המיוחד של ישראל מחייב אותה לכלול בשיקוליה האסטרטגיים את מגמותיהם ההכחדתיות ואופיים של אויביה, כולל הטרוריסטים, ואת האפשרות שיוכלו לפתח או להניח את ידם על נשק המבוסס על בינה מלאכותית – מה גם שהוא זול יחסית וניתן להפעלה בידי כל מי שיש לו מחשב וקשר לאינטרנט. ואשר לאיראן, גם אין לשלול את האפשרות של שילוב נשק גרעיני בנשק דיגיטלי. יחד עם זאת, ישראל גם איננה יכולה להתעלם מהאיום הקונבנציונלי על ביטחונה, הנובע ממצבה הגיאוגרפי והדמוגרפי הרלוונטי.
כפי שטילים ורחפנים אינם מייתרים גבולות בני הגנה ושיקולי מרחב וקרקע, גם עידן הנשק הדיגיטלי מחייב נקיטת אסטרטגיה משולבת, הן התקפית והן הגנתית.