הסבך של האם קולטידה ובתה דניאל לב הגיע, אם כי באיחור, לפתרונו הנכון. קולטידה תבצע את המתווה של שרת הפנים: היא תצא לתאילנד ולאחר מכן תחזור אל בתה דניאל תוך 30 יום, להשלמת הליכי ההתאזרחות. משרד הפנים התחכם. הוא הצהיר שאינו מגרש את הילדה שנולדה בישראל לאב ישראלי. הוא מגרש רק את האמא. אך גם עצם גירושה של האם נראה כמהלך שאינו ראוי לנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הפתרון, שאותו הובילה שרת הפנים איילת שקד, היה הנכון ואולי גם היחיד. ייתכן שטוב שהגענו אליו באיחור ניכר, כי הסיטואציה שבה המדינה עמדה לנתק ילדה בת 7 וחצי מאמה לאחר שאביה נפטר, עוררה תגובה ציבורית רחבה. חלק גדול מהציבור, במעורבות ישירה בנושא, הביע דעתו.
בשלב זה, ולאחר שנמצא הפתרון, אולי לא נראה כי יש צורך להמשיך לעסוק בנושא, אבל חייבים להידרש אליו משום שעד היום לא התייחסנו למערכת המשפט, אשר הייתה לה מעורבות ישירה ומרכזית בפרשה. קבלת החלטה פשוטה ונכונה בערכאה שיפוטית הייתה פותרת את הבעיה מראשיתה ומונעת את המחאה הציבורית.
אני מעיין בבקשה, שאותה הגישה החודש עו"ד שירה רצון בשמה של קולטידה לבית המשפט המחוזי בירושלים. היא הגישה בקשה זו לאחר שהחלטות בית המשפט המחוזי בירושלים תמכו בגירושה של קולטידה מישראל, תוך פרשנות פורמלית של חוקי המדינה. כל שביקשה רצון היה מתן צו ביניים, האוסר נקיטת הליכי אכיפה נגד קולטידה עד למועד דיון מקיף אשר נקבע לינואר. עורכת הדין רצתה להבטיח "שהמערערת תוכל להתייצב לדיון ללא חשש פן תיעצר ותושם במשמורת ואף תורחק, דבר העולה מטובתה של בתה הקטנה". השופטת ענת זינגר דחתה בקשה צנועה זו וטרחה לציין שקולטידה שוהה בישראל ללא רשות.
אין אני מכיר את כבוד השופטת. עד היום, ואולי באשמתי, לא שמעתי עליה דבר. לא קראתי פסקי דין שכתבה בעבר ואינני יודע אם היא חילונית או דתייה. דבר אחד ברור לי: היא לא הבינה מספיק ולא הפנימה מספיק את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שבאו לידי ביטוי בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.
החוק קבע שזכויות היסוד של אזרחי ישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, והציב את כבוד האדם וחירותו כערכים עליונים במדינה.
בעת שאני וחבריי חוקקנו חוק זה בכנסת ישראל במהלך 1990־1992, היה ברור לנו שאנו מסתפקים בהגדרות כלליות ביותר בהגדרת זכויות היסוד של היחיד, וראוי כך לנהוג. היה ברור לנו שתשתית הערכים, שבאה לביטוי בחוק היסוד משאירה הרבה שיקול דעת לבתי המשפט, כדי להעניק תוכן ממשי יותר לזכויות היסוד של האדם.
האם אפשר לומר שגירוש ילדה שנולדה בישראל לאב ישראלי, על שום שאביה נפטר, הולם את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית? אני בספק גדול. חוששני שכבוד השופטת זינגר לא השכילה להבין שגירוש אם של ילדה, בת לגבר ישראלי, על שום שבעלה נפטר בעוד שילדתו נולדה כאן בישראל, הוא מעשה הסותר לחלוטין את העקרונות של כבוד האדם והעקרונות האנושיים הבסיסיים ביותר, שבאו גם לידי ביטוי במקרא. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חוק חוקתי על־חוקי. הוא נועד לאפשר למערכת בתי המשפט לפסול הוראות של חוק רגיל, אם הם סותרים את ערכיו של חוק היסוד.
מערכת המשפט קיבלה את הכוח למנוע חוקי עוול. זוהי לא פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק מטעמי צדק אלא סמכות רחבה שהעניקה לבית המשפט את הכוח לבטל חוקים רגילים כדי לשמור על ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הניסיון לגירוש קולטידה, אם היה מצליח על פי הכוונה המקורית של משרד הפנים, היה מקעקע חמורות את כל תשתית הערכים של ישראל.
אני גם מתקשה להבין את אטימות הלב. כאשר שופטת רואה מול עיניה מקרה כמו זה, כיצד היא יכולה להעניק גושפנקה לאותו מעשה של רשות מדינה, שעושה אותנו למדינה גזענית בעוד שאנו טוענים על פי המסורת ההיסטורית שלנו שאנו נגד גזענות על כל צורותיה. הכישלון הראשוני בטיפול במקרה של קולטידה היה כישלון של פקידים. הם לא שופטים. הם לפעמים רואים עצמם מבצעי חוק טכניים, על פי הוראותיו היבשות של החוק. אך שונות שוני רב דרך השיפוט וההכרעה ודרך החשיבה הנדרשות ממערכת המשפט; והחלטותיה של השופטת זינגר בנושא זה הן כישלון חמור של מערכת המשפט בישראל.