השורות הבאות אינן נכתבות כדי להגן על ההתבטאות האומללה של סגן השרה (אלוף במיל’) יאיר גולן. הן באות מתוך דאגה וחרדה לגורלו של העם בישראל ובעולם, הן באות להגן על צלמנו ודמותנו כעם שפוי; עם שדפי ההיסטוריה שלו מוכתמים בדם קדושים וחפים מכל חטא, עם היסטוריה ארוכה של גלויות, רדיפות גזעניות, פרעות, פוגרומים ושואה נוראה.

כמה כואב ומדאיג שדווקא בראש העם הזה עומדים בשנים האחרונות מנהיגים שמגלגלים עיניים, כמי שאינם רוצים לדעת, לשמוע ולראות את מחללי קודש הקודשים של תורתנו, שלא חדלה להטיף לנו על חמלה, אנושיות, אהבת האחר, רצון לחיות בשלום עם כל בן אנוש וכו’. כפי שהיטיב להגדיר זאת בזמנו חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, כשאמר: “סבלנו מגזענות, לכן נוקיע אותה במדינה היהודית”.

משהו השתבש כאן במהלך השנים. יש מי שהחליט לתת פרשנות שונה ואחרת לציונות, ואפילו לתורת ישראל. לא ניתן להתעלם מהתופעה של נוער הגבעות של יהודה ושומרון, שחלקו מרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו ולהתנהג בשטחי יהודה ושומרון כאדון הארץ הזו, לפגוע בחפים מפשע, לעקור מטעים וכרמים, לשרוף בתים ומכוניות, לנפץ מצבות ולזרוע פחד ואימה סביבו, והחמור מכל לפגוע בחיילי צה”ל, באנשי מג”ב והמשטרה ששומרים עליו, כשכל זה עובר בשתיקה על ידי נבחרי הציבור. עד לאן הידרדר המוסר היהודי? עד מתי ייתנו כאן לחבורה הזו להשתולל בלי רסן? אוי לעם ישראל, למסורת ולתורת ישראל שאלה המייצגים שלהם.

כל בר דעת צריך לשאול: איך זה שטרם קם גורם אחראי שיכה על השולחן ויצעק: “עצרו את ליקוי המאורות הזה, ראו אנה אנו מידרדרים, לא זו דרכנו, תורתנו”. למרות האצטלה שבה אותם גורמים מתכסים כאוהבי הארץ, שומרי מסורת ותורת ישראל, הם בעיניי רחוקים מכך ומונעים בעיקר משנאה.

כל איש ימין שגדל על ההדר הז’בוטינסקאי היה מעמיד אותם על מקומם וממקם אותם מחוץ למחנה הימין האמיתי, כשהוא מזכיר להם את אמרתו של ז’בוטינסקי: “הכסיל - רע הוא אף מן הרשע”. לכך ניתן להוסיף את השורות האלמותיות משירו “שמאל הירדן”: “שם ירווה לו משפע, מאושר בן ערב, בן נצרת ובני, כי דגלי, דגל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני”. איפה הטוהר והיושר של אלה שאמורים לייצג לכאורה את תורת ז’בוטינסקי? אלו שאלות ללא מענה. עצוב שדווקא המתריעים בשער, המתנגדים לתופעות החמורות והמכוערות הללו, הופכים לעוכרי ישראל.