דמיינו את תרחיש האימים הבא: 23:00 בלילה, העיר בית שאן שקטה. מעט מאוד אנשים ברחובות. הקור מבריח את כולם לבתים. דבר לא יכול היה להכין את האנשים הבודדים שהילכו ברחובות למה שעתיד להתרחש בעוד כמה שניות. לפתע הבתים מתחילים לנוע מצד לצד כמו בתי קלפים. אזעקות של רכבים נשמעות. במקומות מסוימים האדמה פוערת את פיה. שריפות מתחילות להתפשט בעיר.

אנשים שכובים על הרצפה, חלקם רצים לכל עבר, חלקם מנסים להיחלץ מהריסות הבתים בכוחות עצמם. אורות הרחוב נכבים, ועלטה מוחלטת אופפת את העיר. כיום זהו רק תרחיש אימים, אבל אם לא ניערך לכך, הוא עלול להפוך למציאות. רעידת האדמה שהתרחשה באזור בית שאן חייבת לשמש נורת אזהרה למקבלי ההחלטות. התרחיש המתואר אינו דמיוני. הוא אפילו ממעיט מעוצמת האירוע הפוטנציאלי.

בהיותי ראש אגף המבצעים במשטרה עסקתי רבות בעולמות החירום בכלל והחירום האזרחי בפרט. רעידת אדמה הייתה מאז ומעולם תרחיש אימה שקל להתעלם ממנו כל עוד הוא לא קורה, וכל עוד הנזקים מועטים. אך רעידת אדמה היא אולי התרחיש שמעיד יותר מכל על הצורך בהיערכות מוקדמת; בבניית חוסן לאומי, עירוני, קהילתי ואישי. אין כאן שאלה אם תקרה רעידת אדמה משמעותית בישראל, אלא רק מתי.


לפני כמה שנים החל רצף של רעידות אדמה בצפון הכנרת בעומק הים. הגעתי עם אנשיי לפגישה עם מפקדי ושוטרי תחנת המשטרה המקומית. יצאנו לסיור. התחושה הייתה קשה. למרות מאמצי פיקוד העורף, העירייה והמשטרה, ברור היה לכולם כי ברעידה חזקה האסון יהיה כבד. "גלישת קרקע", קראו לכך המומחים. צלע ההר תגלוש לכיוון הים ותיקח איתה את הבתים שבנויים במדרון. רק היערכות מוקדמת, מתוכננת, שמושקעים בה משאבים, זמן וקשב, תקטין את הנזק ותציל חיים. המדינה חייבת להשקיע בחוסן הלאומי, לא רק בביטחון הלאומי.


חירום אזרחי – ולא רק רעידת אדמה – הופך להיות איום מרכזי על ביטחונה הפנימי של המדינה. רעידת אדמה, שריפות, שיטפונות ותופעות טבע אחרות – כמו גם אירועים מעשה ידי אדם, כמו הפרות סדר קיצוניות, מרי אזרחי וירי תלול מסלול – הפכו את העורף הישראלי לחזית שבה ניצבים בראש ובראשונה האזרחים, הרשויות המקומיות, משטרת ישראל, כיבוי אש, פיקוד העורף, מד"א, איחוד הצלה וגופי חירום נוספים.

המשאבים המושקעים בגופים אלו מינימליים, והם נאבקים כל שנה על מקומם בעוגת התקציב. מקומם בסדר היום הלאומי נמוך אל מול מקומם של ארגוני הביטחון. חוסן ניתן לבנות. זה תפקידם של מנהיגים ומנהלים: להכין את הארגונים, את משרדי הממשלה, את הקהילות, את הפרט לאירוע שבוא יבוא. זו לא שאלה של אם, זו שאלה של מתי. 

הכותב הוא הסמפכ"ל לשעבר ומראשי התוכנית ללימודי התמחות בחוסן לאומי וארגוני בקריה האקדמית אונו