הרשת עוד לא סיימה להירגע מסיפורו של שמעון חיות, הלא הוא "נוכל הטינדר" - בחור אנונימי אשר הציג את עצמו בטינדר כסיימון לבייב, התחזה לאיל יהלומים עשיר, חי חיי מותרות וחיזר אחרי נשים באינטרנט ואז הונה אותן.

גם אני ראיתי בסופ"ש את הסרט, הגרסה הגרועה תוצרת כחול לבן של "תפוס אותי אם תוכל". בתפקיד ליאונרדו דיקפריו: סיימון לבייב, הלא הוא שמעון יהודה חיות, דתל"ש מבני ברק, ובתפקיד טום הנקס שלוש בחורות סקנדינביות שהתרוששו מנכסיהן.

כבר בתחילת הצפייה הרגשתי כאילו אני רואה את הסרט ״חמישים גוונים של אפור״ מינוס הסקס אפיל והגיבור הנחשק. אמנם גם פה מדובר בסוג של מערכת יחסים סאדו מזוכיסטית, אבל ללא ידיעה או הסכמה של הצד השני, ושום מילת ביטחון לא תעזור בסשן הזה, אפילו לא "אינטרפול".

"חמישים גוונים של השוק האפור" מגוללת את סיפורו של סיימון, טיפוס חסר מצפון, המשתמש בנשים כאילו היו טישוז משומשים כדי לספק את צרכיו החומריים וחסרי המשמעות ושימור האני הכוזב. עד כמה רחוק יכול להגיע אדם בשביל לתחזק את הפרסונה השקרית שלו? זה עד כמה רחוק. 

הרבה טענות הועלו נגד הנשים שנפלו קורבן לתחבולתיו: שהן גולדיגריות, פנטזיונריות, נאיביות ואולי ראו יותר מדי סרטי דיסני בחייהן. אבל עלינו להבין שמעבר לנפנוף בשטרות ורכבים, הייתה פה מניפולציה פסיכולוגית מורכבת ביותר. הבחורות האלו טופחו על ידי מילים יפות, אהבה, חיזוקים וחיבוקים (Love Bombing), והוכנסו לפנטזיה המשותפת האולטימטיבית ש"נוכל הטינדר" כחייט מיומן תפר עבור מידותיהן. כעכביש האורב במחשכים, הוא טווה לו רשת מסועפת ובלתי נראית, וכך חיכה לו לפרפר שלא ישים לב עד שיהיה מאוחר מדי. יש פה טורף ויש פה טרף, שלא ניפול להאשמת הקורבן הכה מעייפת והמיותרת.

ועדיין, כצופים בסרט: מתח, דרמה, אימה (או איך שתרצו להגדיר את זה), אנחנו מצפים ומייחלים לסוף טוב - האיש הרע מקבל את העונש שמגיע לו והכל בא על מקומו בשלום. אך במקום זה קיבלנו סנוקרת לפנים. מדינת ישראל שחררה את שמעון חיות לאחר תקופה של חמישה חודשים בכלא. ואם גם לכם זה נראה מופרע ומופרך, אתם לא היחידים.

מעצר ''נוכל הטינדר'' (צילום: TORE KRISTIANSEN/GETTI IMAGES)
מעצר ''נוכל הטינדר'' (צילום: TORE KRISTIANSEN/GETTI IMAGES)

אז אמנם לב לבייב אינו אביו הביולוגי של סיימון, אבל מי כן? הרב הראשי לשעבר של אל על, יוחנן חיות, תושב בני ברק שכיהן בתפקיד קרוב ל-14 שנים וכן, גם הוא נחקר על פרשות מרמה ושחיתות, לכאורה. מופתעים?

האם במדינה בה פרסיליה קשתי, שדרסה, הרגה והפקירה אדם בן 82, שוחררה מהכלא אחרי תקופה מגוחכת של שנה, יצאה משם בלימוזינה, מתחזקת טיקטוק וכותבת ספר אוטוביוגרפי אנחנו צריכים להיות מופתעים? האם במדינה בה הנערים שהואשמו באונס הבחורה באיה נאפה מתקבלים בשמפניות וחיבוקים ועדיין מסתובבים חופשי (למרות שהוכח שהבחורה דוברת אמת) אנחנו צריכים להיות מופתעים? 

ואם אתם מתוסכלים, מבוישים ולא מופתעים שמדינת ישראל לא טיפלה ב"נוכל הטינדר", תמיד תוכלו לחזור לנטפליקס ולהתנחם בצפייה בבחורה ההולנדית שטמנה לו מלכודת ומתארת בגאווה כיצד מכרה את בגדי המעצבים שלו באמזון תוך כדי שהיא צוחקת בהנאה.