ההייטק בישראל אכן שינה את פניה של המדינה, אין בכך שום ספק. כלכלת ישראל נחשבת כיום בעולם כולו לכלכלה חזקה ומשגשגת בזכות התפתחות ההייטק. מה שהתרחש בענף כלכלי זה בשנת 2021 צריך להדהים את כולנו: היקף השקעות של 25.4 מיליארד דולר, גידול מדהים של 136% לעומת השנה הקודמת.

חברות ענק זרות - מייקרוסופט, אינטל, סמסונג, גוגל, אפל ופייסבוק - מקימות כאן מרכזי מחקר ופיתוח. מרכזי הפיתוח לבדם משקיעים פה סכומים אדירים, וכמעט 5% מהתמ"ג של ישראל מושקע במחקר ופיתוח. אין זה סתם עוד ענף כלכלי. בשנים האחרונות כרבע מכל תשלומי מס ההכנסה - מקורם בענף ההייטק.

ההייטק, בעיקר בתחום השירותים של תוכנה, אינטרנט וטלקומוניקציה, הזניק את היצוא הישראלי לרמה של 140 מיליארד דולר. לישראל לא חסר מטבע זר, ההפך, היא סובלת מעודף מטבע זר הזורם אל המשק, וכתוצאה מכך השקל שלנו מתחזק בהשוואה לכמעט כל המטבעות הזרים בעולם.

כאן מתחילה לבצבץ החולשה הכרונית של שרי הממשלה: חולשת האגו. הם אוהבים להתבשם בהצלחה ולהסתופף בצלה. הצלחת ההייטק, שעיקרה בא מתנופת התחדשות הדור הצעיר של ישראל ומעט מאוד מתרומת המדינה עצמה, הופכת למקור של גאווה וסיפוק בקרב שרי ממשלה השואפים להיות מזוהים איתה. שמעתי הרבה מאוד פעמים שרים המדברים על חשיבות העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, אבל טרם ראיתי שר כלכלה בכיר מצטלם כהזדהות עם בעל מכבסה או בעל בוטיק או בעל חנות רחוב לכלי עבודה או עם מוכר פלאפל. אבל ראיתי לא מעט צילומים של שרים עם אילי הון ועם מנהלי החברות המצליחות והגדולות ביותר.

לנוכח ההתפתחות החריגה של ההייטק בישראל, שואפת המדינה לעצב מדיניות מחודשת בשני מישורים עיקריים. המישור הראשון: לסייע לאוכלוסייה העובדת בישראל לרכוש מיומנות מקצועית בתחומי ההייטק; המישור השני: להציע הטבות מס מיוחדות לישראלים חוזרים בעלי מקצועות בתחום זה. ככל שאנו רוצים לשדרג כוח עבודה ולאפשר ליחידים להשיג רמות הכנסה גבוהות יותר, הפעולה היא לגיטימית לחלוטין, ואפילו רצויה.

ההייטק יונק עובדים ממגזרים אחרים, וכל עובד או עובדת זכאים לשדרג את רמת הכנסתם. אין שום סיבה שהמדינה לא תסייע להם. אבל הענקת הטבות מס כדי לעודד ישראלים מתחומי ההייטק לשוב לישראל - היא מדיניות פסולה. כאן מתחילה להיווצר אפליה חמורה ומסוכנת מול תחומים או מגזרים אחרים במשק. להייטק הישראלי יש מספיק כוח כדי לפתור בעצמו את הבעיות שלו. הוא לא זקוק לחזון ולליטוף של שרים. תנופתו בראייה הכוללת, ראיית המאקרו, אכן מחזקת מאוד ומשפרת מאוד את כלכלת המדינה. אבל ממשלה צריכה להשקיע את עיקר מאמציה בשדרוג תחום התעסוקה כדי להתמודד גם עם בעיות חברתיות.

יש לנו בישראל למעלה מארבעה מיליון שכירים; כ־10% מהם שייכים לענף ההייטק. אבל מאות אלפים עדיין מקבלים שכר מינימום. אחוז המשתכרים עד לשכר המינימום הוא כמעט 40% מכלל השכירים במשק. אלה הם העובדים שצריך לשדרג, ובהם צריכה להשקיע הממשלה כדי לשפר את רמת שכרם. זה עובר גם דרך צמצום מסיבי של הרגולציה בישראל כדי לפנות זמן ניהול וכדי להשקיע יותר בהעלאת הפריון ובשימוש בטכנולוגיות חדשניות, שיעלו את התפוקה לעובד לכל רוחב מגזר התעשייה, המסחר והשירותים.

פה צריכים השרים להשקיע את זמנם ואת עיקר מרצם. במגזר עסקי רחב זה אנו לא רק משדרגים את הכלכלה, אלא אנו גם משדרגים את החברה ומצמצמים פערים של אי־שוויון. זה אולי לא ייראה כל כך סקסי כמו הצטופפות בצל ההייטק הזוהר, אבל זה מה שצריכות המדינה והממשלה לעשות.

ההתמודדות עם חולשות אלה היא המבחן האמיתי של שרי הממשלה. ההייטק הישראלי ימשיך להתפתח ובתנופה, גם ללא הסיוע של ממשלת ישראל. אבל את בעיות היסוד של רמת ההשתכרות הנמוכה בקרב שכבות רחבות של העם הוא לא יפתור. ושם מצוי האתגר האמיתי של הממשלה.