"עקוב אחרי הכסף" הוא ביטוי שנטבע בתרבות בעקבות השימוש בו בסרט "כל אנשי הנשיא" משנת 1976 על שערורייה פוליטית באמריקה, אך הכותרת מתאימה גם לרעידות אדמה בינלאומיות. מאז ומעולם, מלחמות רבות, כולל פנימיות, פרצו גם בגלל מניעים כלכליים גלויים או סמויים; מלחמת העצמאות האמריקאית, לדוגמה, פרצה כדי להיפטר מעול המסים האנגלי, מלחמת האזרחים האמריקאית פרצה בגלל האינטרסים המנוגדים בין הדרום החקלאי לצפון התעשייתי, ואפילו למלחמת העולם השנייה היו גם סיבות כלכליות - גרמניה הנאצית רצתה להשתלט על אסם התבואה הרוסי והאוקראיני ועל הנפט הטרנס־קווקזי, ויפן רצתה להיחלץ ממצוקת חומרי הגלם שבה הייתה.


משבר אוקראינה גרם לזעזוע מיידי בכלכלה העולמית, ובפרט מפני שקדמה לכך מגיפת הקורונה. התוצאה בממד המיידי: אינפלציה גוברת והאטה בצמיחת המשק העולמי. מחירי המזון בכל העולם האמירו וממשיכים לעלות בגלל המשבר המתמשך בשרשרת האספקה, סתימת הנמלים וכו'. לכל אלה יהיו כמובן השלכות גם על התחום הפוליטי והגיאו־פוליטי. מחירי הנפט זינקו ב־100% והגז הטבעי ב־30% ויותר, וייתכן שזה איננו הסוף. כלכלות לא תמיד מתרגשות מזעזועים גיאו־פוליטיים, ואם בכלל, זה לפעמים בכיוון ההפוך, כמו חרם הנפט הערבי במלחמת יום הכיפורים שגרם לעליית מחירי הדלק שהדאיגה את הנשיא ניקסון בשל ההשפעות הפנים־פוליטיות באמריקה, מה שהביא למאמצים האינטנסיביים של מזכיר המדינה קיסינג'ר להשגת שביתת נשק ישראלית־מצרית מהירה ככל האפשר.

גם הפעם, נושאי האנרגיה וחומרי הגלם הם גורם מרכזי בזעזועים הכלכליים. הניזוקה העיקרית היא אירופה, שחוץ מצרפת הזניחה את פיתוח האנרגיה הגרעינית ותלויה יותר מתמיד בנפט ובגז הטבעי מרוסיה. גרמניה אף ביטלה בלב כבד, לפחות זמנית, את ההסכם הנוגע לצינור הגז הטבעי מרוסיה. לעומת זאת, ספקי הנפט והגז בעולם יצאו נשכרים ויפוצו על הפסדיהם היחסיים בתקופת הקורונה. השפעה ניכרת על שני הצדדים תהיה למגבלות שאמריקה והעולם המערבי הטילו על רוסיה, כשהסנקציה החמורה ביותר היא על הבנק הממלכתי הרוסי והצעדים לניתוק רוסיה ממערכת התשלומים העולמית "סוויפט", מה שיהפוך אותה למנודה מבחינת הסדרים פיננסיים גלובליים.


רוסיה אינה חסינה בפני הסנקציות האלה כפי שהנשיא פוטין היה רוצה שתהיה. אם הוא מקווה שקופת ארצו תוכל להסתייע בסין, הרי שזה לא יהיה בלתי מוגבל, כפי שמשתקף גם מההימנעות של סין בהצבעה במועצת הביטחון על הפלישה לאוקראינה, שמרמזת שבייג'ינג כנראה איננה מתלהבת מהצעד הרוסי. ואכן שני בנקים סיניים חשובים כבר הגבילו את האשראי ליבוא מרוסיה. מבחינת הסנקציות והשפעתן, רוסיה איננה דומה לאיראן שהנהגתה מתעלמת מסבל האוכלוסייה: פגיעה מתמשכת ברמת החיים ברוסיה עלולה לסכן את המשטר. רוסיה, במחשבה מראש, אומנם אגרה במשך השנים עתודות דולריות ניכרות, אך העובדה שהברזים של שוקי הכספים וההון המערביים יהיו נעולים בפניה - תפגע במשאביה הכלכליים ובתוכניות הפיתוח שלה. לראיה, ההגבלות שהוטלו על אגרות החוב הרוסיות הביאו לעליית הריבית עליהן, כלומר להתייקרות האשראי.


כאמור, יש גם צד שני למטבע: רוסיה היא ספקית ראשית של מתכות מסוימות החיוניות לתעשיות במערב, היא ואוקראינה הן יצואניות רבע מהחיטה לעולם, וכתוצאה מהסנקציות גם עלול להתהוות מחסור בדשנים כימיים, שרוסיה היא אחת מספקיהם העיקריים — כל זאת בנוסף למצוקת הגז הטבעי במערב.


הנזק הישיר לישראל, בזכות מצבה הכלכלי האיתן פרי המדיניות הכלכלית בעשור האחרון, מוגבל יחסית לפחות בטווח הקצר, ובינתיים גם לא הייתה פגיעה חמורה בפעילות הסחר בינה לבין רוסיה. אך מאחר שישראל היא חלק אינטגרלי מהכלכלה העולמית, יהיו למצב השלכות גם עליה, לטוב ולרע, אף שמתווה הגז מסייע לאורך הנשימה שלנו בתחום האנרגיה, כולל בייצור החשמל.


עם זאת, חברות ישראליות הפועלות ברוסיה או שותפות עם חברות רוסיות עלולות להיתקל בקשיים, לרבות בתחומי המסחר ביהלומים וחומרי הבניין. יש מקום לדאגה גם מבחינת מחירי החיטה, שספקיה הראשיים הם כאמור רוסיה ואוקראינה. סוגיה זאת צריכה לעורר מחשבה לגבי הרפורמה החקלאית המתוכננת של הממשלה. האם ישראל באמת יכולה להרשות לעצמה להיות יותר ויותר סמוכה על שולחן היבוא על חשבון היצור המקומי?