ההתחממות הגלובלית, על התלאות הצפויות בעקבותיה, כבר אינה ניתנת לעצירה. העולם כנראה עסוק מדי – קורונה, מלחמה, כלכלה – מכדי שישים לב להיכחדות החי והצומח. אם נבדוק את ארבע השנים האחרונות, מאז שהפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) דיווח על המצב העגום, נראה שמעט מדי נעשה כדי לבלום את האיומים האקלימיים, והם הולכים ומחריפים. הסיבות לאדישות שונות: מחוסר עניין של מנהיגים בנושא ועד משברים מיידיים וקשים.
אלא שהעתיד כבר כאן: החום הרב שכבר נצבר באטמוספירה מצית את שריפות הענק שמעלות גזים רעילים נוספים, וכבר אין מי שיעצור. הגידול הדמוגרפי שאינו מתחשב במצב הכדור שלנו, מייצר צרכים שגדלים כל הזמן. ובכל זאת, צריך להבהיר נקודה חשובה: נקודת האל־חזור אינה אקט אחד, אלא תהליך שמתרחש באופן שונה באזורים שונים של הגלובוס: מדבור, הצפת חופים או איים, חיסול הקטבים, השריפות שהוזכרו, הקרקע שמשתבשת, האוקיינוסים שמזדהמים, ועכשיו גם מלחמה, שגם לה תרומה נכבדת למצב האקלימי העגום.
תמונת מצב נוקבת על המתרחש אצלנו בישראל נתן לנו דוח מבקר המדינה, שפורסם לאחרונה. ביחס לישראל נכתב: "בחודשים פברואר 2020 עד יוני 2021 בדק משרד מבקר המדינה היבטים הנוגעים לפעילות של עשרות משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים וציבוריים בסוגיית ההיערכות הלאומית למשבר האקלים. במהלך הביקורת מופו תחומים וגופים שהם בעלי רלוונטיות למשבר האקלים; נבחנו פעולות הממשלה בנוגע להפחתת פליטות גזי חממה ולהתייעלות אנרגטית והאופן שבו הממשלה נערכת להתמודדות עם הסיכונים הכרוכים בשינויי אקלים והשפעותיהם על המדינה, ונבחנה היערכות המדינה לארבע המגמות האקלימיות (התחממות הטמפרטורה, הפחתה במשקעים, עליית מפלס פני הים והתגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים)".
דוח המבקר סיכם את ממצאיו במילים אלה: "אשר לכל היעדים הסקטוריאליים שנקבעו בשנת 2015, ההתקדמות בהשגתם נעה בטווח שבין ב'פיגור' לאפס. בנוגע לקביעת יעדי הפחתה חדשים, הביקורת העלתה כי קיימים חסמים אשר מקשים על משרדי הממשלה לגבש תוכנית אסטרטגית למעבר לכלכלה דלת פחמן".
מדינת ישראל היא כמובן לא המדינה היחידה שלא עמדה ביעדים שקבעה לעצמה, אבל היא בהחלט בין המובילות שלא לקחו את הנושא הקיומי ברצינות. בעקבות המחדל של מדינות לא מעטות בטיפול בהתחממות, עברנו אל השלב הבא – שלב ההתגוננות. שלב ההתגוננות אינו יכול להיות גלובלי, וכל מדינה תצטרך להגן על תושביה בדרכים שתבחר.
"הגנה על התושבים" היא מורכבת בישראל יותר מאשר בארצות אחרות. אם היה צריך להגן רק על המדינה היהודית בגבולות הקו הירוק העניין היה פשוט יותר, אולם המציאות הגיאו־פוליטית מחייבת אותנו לראות את כל השטח שבין הירדן לים כ"תושבים שמדינת ישראל צריכה להגן עליהם". ההגנה כוללת מזון, מים, בריאות, מגורים, אנרגיה, ביטחון. האם נשכיל לפעול נכון בעתיד ולהינצל?