אחרי שהסתיימו הפקקים וראיונות המקורבים, ושאר המרכיבים הבלתי נמנעים מעיסוק תקשורתי בפטירתו של הרב חיים קנייבסקי זכר צדיק לברכה, אפשר לומר שאובדנו ומסע הלווייתו זימנו לנו הזדמנות מיוחדת, שאינה יונקת מהפולמוסים הלעוסים לעייפה שבין הקהילות השונות בעם ישראל (שבהכללה סוציולוגית נקראות חרדים, דתיים וחילונים, על אף העובדה שלא זו הדרך למצות את טיבה של כל חברה); ההזדמנות להביט לעומק על מה שהתרחש בימים האחרונים; מעין התכנסות פנימה שמונעת מרצון לבירור פנימי. במקום שבו מתקיים בירור פנימי כזה, אפשר לפתוח את הלב גם כלפי הצד השני, ולהתברך מעצם העובדה שלא לכודים במסגרת אחת בלבד.
מתוקף בירור כזה, חברה חרדית־דתית אולי תשאל את עצמה מדוע מה שמוערץ אצלה – התמדה בלימוד, היות האדם תלמיד חכם הבקיא בתורה כולה – אינו נחשב כך בעיני שאר הציבור, ונתפס כעיסוק בדברים שאין להם משמעות של ממש בעולם שבו אנו חיים? חברה אזרחית כללית אולי תשאל את עצמה מדוע מעמדם של אנשי הרוח כל כך ירוד בה, ואין מי שזוכה למעמד מסוג זה שבא לידי ביטוי בהלוויה הגדולה של הרב קנייבסקי שנערכה אתמול?
חברה חרדית־דתית אולי תשאל את עצמה איזו בשורה היא מבקשת להביא לעולם זולת עצם העובדה שאדם מתמסר ללימוד תורה כל ימיו, שולט במכמני התורה ומחבר חיבורים מופלאים על התלמודים השונים? ואילו חברה חילונית תשאל את עצמה מה מידת ההשקעה שלה והעיסוק שלה בזהותה היהודית, ועד כמה הדבר תופס מקום בסדר היום שלה? חברה חרדית־דתית תשאל את עצמה מהו המחיר הכבד של פוליטיזציה של דמות גדולה והפיכתה במקרים מסוימים למשאבת כספים ותעלולי יחצנות? ואילו חברה חילונית תשאל את עצמה איזה אחוז מתשומת הלב שלה ניתן למי שאין לו כל מעמד רשמי: לא ראש ישיבה ולא רב קהילה, לא פטרון של מפלגה פוליטית ולא בעל קתדרה אקדמית?
ועוד דברים שמוטב יהיה שכולנו נשאל את עצמנו: איפה ישנם עוד אנשים שמקדישים כל כך הרבה זמן למתן מענה למצוקות ציבור שפונה אליהם בבקשת עצה? במה אנו יכולים להתברך מניצוצות הקסם של מי שהיווה מוקד לפניות של כל חלקי האוכלוסייה בישראל? איזה משקל עצום היה למצוות בין אדם לחברו של גדול הדור, שנענה לכל דורש? וכמה בזמננו בסופו של דבר צריך להיות מופנה פשוט בשביל לעשות טוב לבני אדם אחרים?
ההלוויה הגדולה והרעש התקשורתי סביבה עלולים לפנות את מקומם בראש סדר היום התקשורתי והציבורי לסערה הבאה. אולם הם גם עשויים להפוך למראה, שבה מסתכלת החברה הישראלית כולה על עצמה; רגע של התעוררות שמתרחק ממאבקי הכוח והקיטוב המרכיבים את החברה הישראלית כיום.