אני שמח להציג את עצמי היום בראש ובראשונה כמורה ורק בהמשך כטייס קרב ומפקד בכיר לשעבר, חקלאי ופעיל חברתי בארגון השומר החדש, בכפר גלים ועוד. בחיל האוויר חונכתי לכך שלא משנה באיזו דרגה אתה, חשוב שתהיה פעם בשבוע ב"רצפת הייצור" ותכהן כחייל פשוט מכיוון שרק דרך השטח, העבודה מלמטה, ניתן להבין את הארגון, את אנשיו ואת אתגריו.

לפני שנתיים יצאתי למסע שמטרתו לעבור הסבה להוראה מלאה ולהתחיל ללמד בבית הספר כמורה מהשורה. במסע הזה מיפיתי כמיטב יכולתי את אתגר המורים בישראל.

בחיל האוויר הנהגתי אלפי אנשים ואני מנוסה בכך. יחד עם זאת, בבואי לבית הספר ובפגישתי עם 35 תלמידים אני נדרש למתוח את כישורי המנהיגות שלי עד הקצה, ולעתים אפילו אלו אינם מספיקים. זהו תפקיד מנהיגותי מהמעלה העליונה, וזו גם הסיבה מדוע כל מורה, גננת או מדריך הם "מנהיגי חינוך".

לאחר 13 שנים שאני עוסק בחינוך, אני חייב לומר שעד שאינך חלק מחדר מורים, אינך מבין באמת מהי המשמעות של להיות מורה. עד שאינך נכנס לבד לכיתה בת 35 תלמידים, אינך יכול להבין מהו אתגר המנהיגות של מורה. עד שאינך נמצא במסלול הכשרת מורים במכללה, לא ניתן להבין כמה ההכשרה אינה עדכנית. עד שאינך מתנסה בהוראה מרחוק, הוראה מקרוב, הוראה היברידית, אינך מבין כמה המשימה מורכבת.

כל אזרח במדינה, ובוודאי אנו ההורים, מחשיב את עצמו מבין בחינוך. אך זוהי אשליה אופטית אשר דורשת שינוי. עד שאינך חש את כובד ההנחתות מלמעלה, הלחץ מההורים, התסיסה החיובית והשלילית מהתלמידים, אינך מבין באמת איזה מקצוע מורכב בחרת.

עד שאינך חש את עול בחינות הבגרות, המשפיע באופן גורף עליך ועל הגמישות לחנך על פי האני מאמין שלך, לא ניתן להבין את התסכול של אנשים שחלמו חינוך ומתקשים לממשו. עד שאינך נכנס לכיתה בתור מורה חדש בשנתו הראשונה לא ניתן להבין את המצוקה אשר מביאה רבים לעזוב את המקצוע כבר אחרי שנה.

אז כיצד אני כל כך אופטימי? המשבר הוא ההזדמנות. משהות בחדרי מורים שונים הבנתי שלא ניתן לשרוד במקצוע כזה אם אתה לא מישהו שהחינוך והמשמעות חשובים לו יותר מכל דבר.

בעקבות הקורונה והשינויים שהיא חוללה בחברה ובעולם, קיימים כיום תכונה גדולה בקרב אנשי חינוך וצמא לשינוי. ניצוץ היצירתיות, הגמישות והרצון להמציא דברים חדשים כבר הוטמעו בהם, וכעת הזמן לאפשר להם לצמוח, לתת בהם אמון ולאפשר את התשוקה שלהם לחינוך.

כדי לעשות זאת, יש לייצר קהילות מורים לומדות וגם להקטין את כמות הילדים בכיתה עד 25, לצמצם את שעות ההוראה הפרונטליות ולהוסיף זמן למידה של המורים. אופטימיות נוספת מגיעה מההנהגה של המערכת, שבימים אלה מגדילה את הגמישות הניהולית ואת האמון במנהלים ובמורים, לצד הקטנת כמות הבגרויות.

מורים חדשים הם שער הכניסה והמפתח להצלחה. יש להעלות את שכרם ל־10 אלף שקלים בחודש, ולפנות למורים חדשים זמן ללמידה והסתגלות. מורים חדשים צריכים להגיע מדיסציפלינות מגוונות כגון הייטק, צבא ועוד. ראוי שמורים יקבלו מעמד של כבוד בציבוריות הישראלית ולכן נדרש למתג אותם מחדש, לתגמל אותם היטב ולסמן אותם כשליחים של החברה הישראלית. הם היו שם בקורונה והתייצבו כצוק איתן אל מול האתגרים. כעת אנו צריכים להיות שם בשבילם, בשבילנו, בשביל עתידנו. אני גאה להציג את עצמי כמורה ומנהיג חינוכי בישראל וממליץ מאוד להצטרף. 

הכותב הוא מורה בחטיבת ביניים ליאו בק בחיפה. שימש יו"ר ארגון השומר החדש ויו"ר כפר הנוער גלים, ועומד עם אבי קמינסקי בראש הקבינט הציבורי לחינוך