פרס ישראל הוא פרס ציוני מובהק, מטעם עם ישראל ובשמו, ולא סתם פרס מקצועי. רוח מגילת העצמאות וחוקי השבות והלאום שורה בו ומשרה על זוכיו, ולכן איך מקום להעניקו למי שמחרים יהודים ומוסדותיהם בארץ ישראל כולה או באזוריה. הפרס איננו סתם פרס ממלכתי לתחומי מדע שונים ולהצטיינות מקצועית רגילה. זהו פרס ציוני המוענק להצטיינות מופתית המשולבת בציונות, בערכים של שיבת העם לארצו ולעצמאות היהודית המחודשת.

לא סתם נקבע שהפרס ניתן ביום העצמאות דווקא. ההנחה של שר החינוך בממשלת דוד בן־גוריון בשנות הקמת המדינה, פרופ' בן־ציון דינור (דינבורג),  שהוא שיזם את הפרס, הייתה שהפרס היוקרתי הזה יוענק בשם העם ולמען העם במולדתו המתחדשת. אכן בשנים הראשונות הוענק הפרס בעיקר בתחומי מדעי הרוח – מדעי היהדות, ספרות עברית וחינוך, מדעי הרוח והחברה, מדע שימושי ואומנות.

הישגי המופת שזיכו את הזוכים בפרס היו כולם אפופים ברוח ציונית מובהקת כיאה ליוזם הפרס, שהיה היסטוריון ציוני מובהק ולימים גם יו"ר מוסד יד ושם. יעידו על כך גם זכאי התחום הספציפי שהוסף ב־1970 – "לקידום ופיתוח החברה והמדינה ולשירות חיים למופת". בתחום זה זכו דוד בן־גוריון (שסירב לקבל את הפרס בטענה שעשה רק מה שהיה חייב לעשות), רחל ינאית בן־צבי, רעייתו של נשיא המדינה ז"ל, גולדה מאיר ועוד.


חברי המפלגה הקומוניסטית, למשל, לא יכלו אפילו לחשוב שיוכלו לזכות בפרס, משום שלא היו ציונים. באותה מידה גם פרופ' עודד גולדרייך, מומחה במתמטיקה שחתם על עצומה לאיחוד האירופי הקוראת להחרמת האוניברסיטה באריאל, לא צריך היה לקוות שיקבל את הפרס, משום שהעצומה היא קריאה לאיחוד האירופי לחרם על מוסד אקדמי יהודי בשטחי ארץ ישראל.

הציונות מעולם לא הייתה מוגבלת לאותם שטחים מארץ ישראל שצה"ל הצליח לצרף אותם למדינת ישראל במלחמת השחרור. העובדה שכוחו של צה"ל בתש"ח לא הספיק לו כדי להכליל גם את יהודה ושומרון בשטח המדינה אינה אומרת שצריך חוקית או מוסרית להחרים יהודים או מוסדות יהודיים בארץ ישראל כולה.

בנסיבות אלה בג"ץ הוכיח את כישלונו האינטלקטואלי. הוא נכנס לשאלה רוחנית מבלי שיהיה מצויד בכלים הדרושים הכוללים עומק היסטורי וידע רחב ומקצועי בתולדות העם היהודי ובשורשי הציונות. שופטיו נתפסו לטענות פרוצדורליות הנוגדות את רוח מגילת העצמאות, חוק השבות, חוק הלאום והחוק נגד החרם.

הוא הסתפק בהנמקה פרוצדורלית שאינה יורדת לעומק כוונות מתקיני פרס ישראל. זה אינו פרס נובל שאולי מגיע לפרופ' גולדרייך על הידע שלו במחשוב ומתמטיקה. זהו פרס לאומי עממי שבא לשמח את העם היהודי בכך שהוא יכול להתגאות בהישגיו. מאחר שגולדרייך החליט להיעדר מטקס קבלת הפרס ביום העצמאות, הוא יוענק לו היום במשרד החינוך בירושלים.

שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון, שהתחייבה לקיים את צו בג"ץ, החליטה להימנע מלהשתתף בטקס היום. אלא שגולדרייך אינו ראוי לפרס הזה. אין חופש לחרמות כאלה גם אם כוונותיו של גולדרייך טובות בעיניו