1. מפרעה ועד היטלר
״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״. את המצווה הזו אנו מקיימים בהידור. הוריי קיימו בגופם את יציאת מצרים של הדור הזה.
הוריי, ניצולי מחנות השמדה, זכו להיות בין המעפילים בימי הבריטים. ספינתם "אקסודוס" נלכדה בהגיעם לחופי הארץ המובטחת, והם התחתנו במחנה המעצר הבריטי. אבי הספיק להתחייל במלחמת השחרור. לא קלים היו חייהם כעובדי כפיים. אבל זכו לגדל דור שני ושלישי בהם אנשי התיישבות ולוחמים מובחרים.
זכו הם להיקבר בהר הזיתים.
אל יהיה הדבר קל בעיניכם. על מצבותיהם חרותים שמות ההורים ובני המשפחה שעלו במשרפות השמימה ולא זכו אפילו לקבר. הוריי היו בין ניצולי ה״חמישית״ מהעם באירופה שניצלו. כמו בימים ההם. ע״פ המדרש, רק חמישית מהעם ניצלו ויצאו ממצרים. היתר מתו או התבוללו.
2. (דרשה לחג הפסח).
בליל הסדר ובחג הפסח צריך להתרכז במקבילות ההיסטוריות שלאורך הדורות.
כדברים באגדה ״בכל דור ודור״. למרות חילופי הדורות, הדיכוי והמאבק בעם היהודי לא נגמר. בכל שכבה היסטורית אנו מוצאים את העם היהודי במצב של ״הן עם לבדד ישכון״. כפי שציטט את הפסוק ד״ר יעקב הרצוג להיסטוריון האנטישמי טוינבי כשניסה להכחיש את האנטישמיות בעולם כלפי היהודים וסירב להכיר באנטישמיות כמוטיב פרמננטי של ״כבשה בין 70 זאבים״.
אנו חשים זאת בכל שנות קיומו של העם היהודי, מאז דיכוי עמנו במצרים. מצרים אינה רק שם מדינה. אלא מושג ביהדות. ״מיצרים״. וה״מיצרים״ הצרים על העם יהודי קיימים בכל דור כמעט ברצף ההיסטוריה.
פרעה הוא רק הראשון שהתחיל בכך. פרעה של הדור האחרון הוא היטלר. עם שיטות דומות.
בדברים שכתב הרמב״ן (1270-1194), מגדולי הפרשנים של התורה, הוא מנתח את שיטות פרעה, שלקח את המצרים שדבר לא היה להם נגד העברים (״היהודים״) וגייס אותם נגד העם העברי. באותן שיטות, אחת לאחת, בהן היטלר גייס אומה תרבותית והפך אותה לאומת רוצחים(!). תזכרו: הרמב״ן כתב זאת 900 שנה לפני היטלר.
כשאנו מספרים את דברי הרמב״ן הבאים בליל הסדר ובימי החג, החג - אקטואלי מתמיד.
3. תכנית פרעה
לפרעה הייתה תכנית גדולה להשמיד את העם היהודי. אבל פרעה ויועציו חוששים ״להכותם בחרב״, כדברי הרמב״ן. ולכן הוא מתחכם (״הבה נתחכמה לו״ שמות א', י'). פרעה חושש, בדיון עם יועציו על הפתרון הסופי לעם היהודי (שהגיע לארצו על פי הזמנת קודמו), שהעם המצרי לא יהיה איתו. ואז, כמו היטלר, שחשש מפני עמו הגרמני שלא ישתף פעולה, פרעה חשש שעמו לא יאפשר לו זאת מטעמים מוסריים.
כדברי הרמב"ן בעברית של ימי הביניים: ״כי תהיה בגידה גדולה להכות חינם (את) העם אשר באו בארץ באישור המלך הראשון״ (שלפניו).
והרי הוא דיקטטור כל יכול? מסתבר שגם דיקטטור צריך את העם אתו (׳׳כי עמהם הוא מתייעץ׳׳).
״וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה״, שהרי לא פשוט להפוך את לב האדם מהטוב הטבעי. הוא גם חושש ממרד של עם ישראל (״ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה״) ולכן מתנכל עליהם ב״תורת השלבים״.
תחילה, פגיעה כלכלית בהטלת מיסים גבוהים, בדיוק כמו היטלר שהתחיל בפגיעה בבעלי העסקים היהודים. פרעה מבקש זהירות ואומר ״שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם ולכך הטיל בהם מס״.
רק בהמשך המהלך, פעולת ההשמדה המצרית התחלה, בדיוק כמו הנאצים שעברו אחרי תקופת הכשרת הלבבות לצייד ולהרג… ״ציווה בסתר למיילדות להרוג הזכרים״. בשלב הבא הוא הפך את הציבור לשותף בציד אחרי היהודים. ״ואחרי כן ציווה לכל עמו, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו״. מדהים איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה.
פרעה נזהר בתחילה, והרחיק מעצמו ומהמנגנונים הממשלתיים את ביצוע מלאכת ההרג (״שלא רצה לצוות לשרי הטבחים אשר לו להרגם בחרב המלך או שישליכו הם אותם ליאור״), אבל בנה לעצמו קבוצות אזרחים ציידי היהודים חליפיים.
(״אבל אמר לעם כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי ישליך אותו ביאור״). ככה גויסו משתפי פעולה בארצות אירופה על ידי היטלר ומנגנוניו לציד יהודים. פרעה בנה מערכת משפטית ואכיפה כדי לטרטר את היהודים אם יתלוננו. הביאו עדים! (״ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה״). לך תחפש את הלמפה.
בסוף הצליח פרעה לגייס את עמו לתכנית הפתרון הסופי (הרמב״ן: ״וכאשר הותרה רצועת המלך היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסים שם בלילות ומתנכרין ומוציאים הילדים משם״). פתרו אותנו מהמשך ההשוואות. הרמב״ן מגלה שהיטלר לא היה הראשון. החל בכך פרעה והמשיכו, באותן שיטות, היטלר ויועציו, ראשי התעמולה הנאצית.
בליל הסדר ראוי, עם כל החגיגיות, לחוש את מה שחשו אבותינו לאורך כל הדורות. ולשמוח על ההצלה, לאורך הדורות, מפוגרומים משבי והגליות (גלות עשרת השבטים, גלות בבל, גלות רומי, גרוש ספרד, פוגרומים בגזרות ת״ח, בקיש ב׳, בפרהוד ועוד). אבל, להבדיל, אנו זכינו במדינה, מה שלא היה לדורות הקודמים כמעט 2000 שנה.
4. כי ״טובה הארץ מאוד מאוד״.
יפה היא ארצנו ארץ ישראל שמחברת בין השבטים.
למרות חילוקי הדעות והעימותים הפוליטיים בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילונים, הנה נפגשנו השבוע תחת חופה אחת בקיבוץ הדתי מירב שבהרי הגלבוע, שני סבים מעולמות אידיאולוגיות שונים. אנחנו מגוש עציון וסבי הכלה מקיבוץ השומר הצעיר בהרי הכרמל.
כדרך שיהודים נפגשים מדברים גם על העבר ומסתבר שהגורל אותו גורל. גם משפחותיהם ומשפחותינו זכו לצאת ביציאת מצרים של הדור הזה. רוב משפחות ״שני הצדדים״, ששערי הארץ היו סגורים בפניהם על ידי הבריטים - הושמדו. המעטים שבהם שרדו את המחנות, כי פרעה של הדור האחרון לא הספיק לרצוח גם אותם, למרות שהיו במחנות ההשמדה.
בליל הסדר זה הסבנו יחד שבטי ישראל וזכרנו שברכת ״ושבו בנים לגבולם״ מתרחשת מול עינינו. זכינו לראות מה שאלפיים שנה לא ראו דורות קודמים של משפחותינו.
חג שמח, יהודים!
הכותב הוא יו''ר ארגון נפגעי הטרור-''אלמגור'' וסא''ל במיל.
.