"הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים". כך ביטא דוד המלך, נעים זמירות ישראל, את היגון והעצב על מותם של שאול ויהונתן בקינתו המפורסמת. מדי שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני חוזר 40 שנה אחורה למראות ולזיכרונות העצובים בתקופת שירותי הצבאי, כקצין במלחמת לבנון הראשונה שלום הגליל בשנת 1982.

אני נזכר בחללי צה"ל, הפרחים הצעירים שנקטפו בדמי ימיהם, והלב עולה על גדותיו עם כל זיכרון שמציף אותי.

הזיכרון, אומרים, יש לו צבע וריח וחיים משלו. כזה הוא הזיכרון הזה מחודש יוני 1982, כאשר גדוד 7041 שלנו בפיקודו של המג"ד סגן אלוף אשר דיאמנט, גדוד של אוגדת הצנחנים בפיקודו של תת־אלוף דאז עמוס ירון, יוצאים לקרב דרך ציר החוף מראש הנקרה לכיוון צור וצידון בלבנון.
זוכר אני כיצד עם כניסת הגדוד בציר החוף קיבלנו פקודה להתפצל ולעלות על נחתת שיצאה באישון לילה מחוף נהריה, כדי לבצע פריצה וחסימת כביש על ציר החוף בנהר אל־אוואלי.

נחתנו במקום לפנות בוקר בשעה 4:30 תחת הפגזה כבדה. הקמנו תאג"ד (תחנת איסוף גדודי) על חוף הים הלבנוני כבית חולים קטן, שאליו, לצערי, זרמו פצועים רבים וחללי צה"ל שנפלו בצור ובצידון.

טיפלתי בהם עד להטסתם במסוקים לבית החולים רמב"ם בחיפה. התחושות היו קשות מאוד. כאב ודמעות שחונקות את גרוני על הכאב של ההורים והמשפחות השכולות, שאיבדו את יקיריהם וטרם קיבלו את הבשורות הקשות. קשה לתאר במילים את סערת הרגשות והפעולות תחת התחושות הקשות הללו של האובדן.

אחרי יומיים של לחימה במקום, ולאחר שנוצר קשר עם הגדוד שלי שיצא מנהריה ביבשה, המשכנו לכיוון כיבוש העיירה דאמור, שבה נהרג ידידנו בחסידות חב"ד סגן הרמטכ"ל האלוף יקותיאל (קותי) אדם ז"ל ממשמר השבעה שליד בית דגן.

זה לא נגמר שם. אז המשכנו לכיוון הערים עאליי, בחמדון וג'וניה, נמל התעופה ביירות ועד למצור על העיר ביירות. כל הדרך תחת אש כבדה נאלצנו לטפל במסירות בפצועים, ובעיקר לשמור על החללים ולהביאם לקבר ישראל.

כקצין חרדי בצה"ל לא אשכח את תפילת קבלת שבת המרגשת שהתפללנו כתף אל כתף, דתיים ולא דתיים כאחד. פצחנו בתפילה ברגש ובדמעות: "ידיד נפש אב הרחמן", אך, לצערי, תוך כדי התפילה נקראתי לטפל בשני חללים. כמדי שנה אני מדליק לעילוי נשמת החללים הקדושים, השם ינקום דמם, נר זיכרון, לומד משניות עבור הנשמות הטהורות ומחבק את המשפחות השכולות במחשבותיי.

מורשת הלוחמים וגבורתם היא אבוקת האש ועמוד האור שלפני מחננו. עלינו לזכור אותם ולהאמין בנצח ישראל ובאידיאלים הכבירים שלאורם צעדו אותם נופלים בהגנתם על אדמת מולדתנו הקדושה - נחלת אבותינו.

יהי זכרם ברוך של כל אלו שחירפו את נפשם למען הגנת הארץ והעם, ונפשם תהא צרורה בצרור החיים. אמן.