כבר תקופה ארוכה שקבוצות הולכות וגדלות מהמיעוט הערבי בישראל מאבדות כל רסן ומתנהלות באופן אנרכיסטי ומופקר באזורים נרחבים במדינת ישראל. בשנה האחרונה, מאז אירועי "שומר החומות", המצב החמיר והתפשט למקומות נוספים בתוככי המדינה. המציאות הזו, שביסודה עומד עימות לאומני, מעידה על חולשה, היעדר אמונה בצדקת הדרך ואפס הרתעה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה שלה.

ראשיתה של התופעה איננה בימי הממשלה הנוכחית. ממשלות ישראל לדורותיהן העדיפו לעצום עין, לקוות לטוב ולהאמין ש"יהיה בסדר". לא רק הדרג המדיני, אלא גם הדרג הפקידותי, על כל שדרותיו, נושא באשמה.

גורמי אכיפת החוק, ובתוכם מערכת הביטחון, העדיפו להפנות מבט לצד השני. המשטרה, הצבא, השב"כ, הפרקליטות, בתי המשפט - כולם יודעים את חומרת הבעיה ונמנעים מלפעול כדי לעקור אותה מהשורש. לא מעט פעמים הם אפילו נתנו לה רוח גבית.

בשנות ה־90 נבחר רודי ג'וליאני לראשות עיריית ניו יורק, עיר בת 15 מיליון תושבים, שסבלה מפשיעה חמורה. ג'וליאני אימץ את תיאוריית "החלונות השבורים" של ג'יימס ווילסון וג'ורג' קלינג, הטוענת כי הזנחה של הרשויות בעבירות קטנות של שבירת חלון על ידי עבריינים היא זו שמובילה לעלייה בפשיעה ובאלימות.

הוא הנהיג מדיניות אפס סובלנות כלפי כל עבירה קטנה, עד לרמת גרפיטי בתחנות הרכבת, הפעיל את העירייה לתקן מיד כל נזק והגביר את האכיפה כנגד כל פשיעה, קטנה כגדולה. פעולותיו הורידו את שיעור הפשיעה ביותר מ־50%, וה־FBI הכריז על העיר כבטוחה ביותר בארצות הברית.

את המדיניות הזו יש ליישם גם בישראל. מציאות מופקרת לא נולדת ביום אחד. היא תוצר הזנחה של שנים, דווקא באירועים הקטנים. תעוזה וחוצפה כפי שאנו רואים היום לא היו מבשילות לרמה כזו, אלמלא מדינת ישראל התעלמה מ"החלון השבור". כעת על המדינה להפעיל את כל זרועותיה, לטפל באופן מיידי בכל פגיעה קטנה שנגרמת בידי אנרכיסטים בכל נקודה בארץ, ובמקביל לנקוט אגרוף ברזל של אפס סובלנות כנגד כל עבריין שמסכן את שלום הציבור ופוגע בתחושת הביטחון האישי של האזרחים.

לא די בשינוי מדיניות שמגיע מהראש, מהממשלה, אלא יש צורך גם בהחלפת דיסקט בזרועות המדינה. במשטרה ובשב"כ, בפרקליטות ובבתי המשפט. המשטרה והשב"כ חייבים לפעול באופן רוחבי ולטפל בכל סוג של פשיעה ובכל רמת חומרה. על המחוקק להחמיר את הענישה, לקבוע עונשי מינימום ולאלץ את בתי המשפט להטיל עונשים כבדים. בישראל לא מדובר בפשיעה רגילה, אלא במאבק לאומי. השאלה היא לא רק אם יש חוק וסדר, אלא מי בעלי הבית של הארץ הזו.הלוו

הכותב הוא לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בדרום־מערב ארצות הברית.