בחודש מאי 2001 יצאו יחד שני נערים בני 14 מהיישוב תקוע שבגוש עציון. שני נערים אלה לא שבו. מאוחר יותר מצאו את גופותיהם במערה. הרצח שלהם בוצע בדרך אכזרית ומתועבת. לפני ימים אחדים תושב תקוע ירה במחבל שרצה להיכנס ליישוב ולבצע מעשי טרור. אני מניח שהלקח של רצח הנערים נלמד ביישוב תקוע, והם הבינו עד כמה הם צריכים לדעת להגן על חייהם ולא לסמוך על כוחות הביטחון.
לא כך היה האירוע של רצח הגרזנים באלעד. איני יודע לכמה מתושבי אלעד יש כלי ירייה ברישיון, אם בכלל. הם בטח סמכו על כך שממשלת ישראל תדע להגן עליהם. אבל אם הייתה יכולת הגנה עצמית באלעד, הכל היה נגמר אחרת.
זה הזכיר לי את הביקורת שהייתה לראשת ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, על חלק מהציבור באנגליה. היא טענה שהם מעבירים את כל בעיותיהם אל הממשלה; על כל דבר הם אומרים: THE GOVERNMENT; וכי זה מעיד על חולשתה העמוקה של החברה הבריטית. ייתכן שהיא צדקה.
בגל הטרור הגובר בישראל אנו מטפלים בדרך של אשליה עצמית והונאה עצמית, ואינני בטוח באיזו משתיהן יותר. הלא ברור לחלוטין שעלינו להגן על החיים. שאין אנו יכולים להרשות לעצמנו, שכאן, במדינת ישראל, במדינה שלנו, אנו נחזה כיצד טרוריסטים, שונאי יהודים, טובחים יהודים בגרזנים. הלוא זה מחזיר אותנו למראות הקשים של פרעות קישינב בשנת 1903 ואל הפואמה עזת הביטוי והמזעזעת של ביאליק בשם "בעיר ההרגה".
מדוע אנו ממשיכים להשלות את עצמנו? טרור היה קיים במדינה מאז היווסדה. הטרור נמשך לאחר מכן בגלים עולים ויורדים, והוא גם יימשך בעתיד. זוהי תחזית אכזרית, אבל זוהי תחזית אמת.
המטרה המרכזית שלנו צריכה להיות מניעת אירועי טרור בעתיד, או לפחות קטיעת אירוע טרור נוסף אם אכן יתרחש. זאת לא נשיג על ידי כוחות הביטחון, ואף לא באמצעות משטרת ישראל, שחלק מהמשרתים בה אינו מאומן מספיק בירי ואינו נושא נשק. אנו צריכים לפתח יכולת תגובה מהירה ומיידית על כל מתקפת טרור פתאומית. ואם הטרור הוא טרור של יחידים, אנו זקוקים גם ליכולת הגנה של יחידים, ויש בישראל, בקרב האוכלוסייה האזרחית שלנו, הרבה ששירתו בצה"ל והם מיומנים בירי. זה לא אומר שכולם חייבים להתחיל ללכת חמושים באקדחים, אבל אחד מתוך עשרה - כן.
משטרת ישראל צריכה לשנות את דרך עבודתה; לא רק להגיע למקומות אחר אירוע טרור או לצורך שליטה בהפגנות ובהתפרעויות. דרושה יותר נוכחות של שוטרות ושוטרים בשטח, המאומנים בירי כשגרת עבודה, כפי שמקובל במרבית מדינות העולם. כשאני מטייל בשיקגו, אני רואה זוג שוטרים רוכבים על אופניים; בישראל ברחבי העיר אינני רואה אפילו שוטר אחד.
ההצעה של ראש הממשלה בנט להקים את המשמר הלאומי בצירוף מתנדבים היא הצעה נכונה. היא תחזק את הביטחון האישי והיא תשפר את יכולת התגובה המהירה. הקמת המשמר הלאומי, נוכחות של שוטרים בשטח המיומנים בירי ואזרחים כשירים הנושאים כלי ירייה - ייצרו יחד את יכולת התגובה המהירה שתקטע אירועי טרור. אין דרך אחרת. כל ההצהרות היפות לאחר אירוע טרור כמו: "אנו נרדוף אותם", "הם ישלמו מחיר", "אנו עם חזק", "לא ישברו אותנו" - אלה הצהרות חלולות המסיטות אותנו מהמטרה המרכזית.
יש כאלה האומרים שצריך לפגוע במנהיג חמאס, יחיא סינוואר. אז מיד מופיעה תגובת יודעי דבר ממערכת הביטחון. הם מצהירים שזה לא ימנע את אירועי הטרור. נכון, זה לא ימנע את אירועי הטרור. אבל לא בשביל זה צריך לפגוע בסינוואר. הוא צריך לשלם מחיר על שהרשה לעצמו בגלוי להסית את ערביי ישראל לרצוח יהודים, כשאמצעי התקשורת שלנו ממנפים ומשחזרים עבורו את המסרים. אסור שמדינת ישראל תרשה שמי שמסית לרצח יהודים בישראל - לא יישא בעונש. בין שזה נעשה בתוככי מדינת ישראל ובין שזה נעשה מעבר לגבול בעזה, ואפילו במדינות זרות.
יש מעשים אשר אסור לנו לסלוח על ביצועם. הסתה לרצח כמוה כמעשה רצח, ומחובתנו להקפיד על עיקרון זה; אחרת אנו הופכים לעלובים וחלשים.
אני יושב מפעם לפעם עם חברים בבתי קפה. הם כשירים לשאת אקדח אך הם בלתי חמושים. למה? כי זה פשוט לא נוח. והם מאמינים שלהם זה לא יקרה. נכון, זה לא נוח, אבל אולי כדאי שרבים מתוכנו, על אף אי־הנוחות, יתחילו להבין כי כדאי לסבול קצת אי־נוחות למען המאבק בטרור.
זהו גם מאבק על דמותה של ישראל. בתוך מדינת ישראל אסור שיבוצעו מעשי טרור מבלי שתהיה תגובה בו במקום. אסור לנו להצטייר כקורבנות הנעדרים יכולת הגנה עצמית. זה גם קשור בבסיס עקרונותיה של המדינה, תדמיתה ואופייה. על מתקפת טרור יש להגיב בהריגת הטרוריסט עצמו, ולא בחיפושים אחריו לאחר שביצע את מעשה הרצח.