הרפורמה בבגרויות שהוכרזה לאחרונה בחגיגיות במשרד החינוך היא למעשה עוד שלב בדרך להשלכת מדעי הרוח לפח האשפה של מערכת החינוך. לאט־לאט הולכים והופכים התלמידים לרובוטים הצועדים במתווה מוגדר מראש, מוכווני מספרים ורווח, אך נעדרי ידע נרחב וערכים. למרבה הצער, התלמידים שמצמיחה המערכת מפגינים לעתים קרובות מדי בורות מדאיגה בהיסטוריה, ספרות, תנ”ך ואזרחות - אותם מקצועות בדיוק שנגרעו מבחינות הבגרות.
לא תעזור כל הפירוטכניקה המילולית החלולה של משרד החינוך בניסיונו להצדיק את הרפורמה ולשכנע כי כעת יילמדו המקצועות הדחויים האלה בדרך מועילה יותר, משום שניסיון העבר מוכיח כי בכל מקצוע שנגרע ממצבת ציוני הבגרות החיצוניים, חל פיחות של ממש והוא הפך לסרח עודף בעיני התלמידים והמורים כאחד.
חשוב להדגיש כבר כעת כי שורש הרע בשיטת הלימוד הוא מבחני הבגרות עצמם, המעודדים שינון סתמי והופכים את בתי הספר לבתי חרושת לציונים, אלא שבהינתן מצב קיים שבו מתקיימות בחינות הבגרות ממילא, החרגה של המקצועות ההומניים תפגע בהם אנושות. לו רצה משרד החינוך שינוי אמיתי, היה מבטל כליל את בחינות הבגרות ומפתח שיטות הערכה חלופיות.
אלא שלזניחתם של מדעי הרוח יש השלכות חמורות יותר והרות גורל. מלבד הפגיעה ברוחב האופקים, ביצירתיות, וביכולות הניתוח וההפשטה, הוויתור על מקצועות כמו אזרחות והיסטוריה, למשל, עלול לדרדר עוד יותר את השיח בזירה הציבורית, בתקשורת וברשתות. כן, זה מתחיל מהבית ומבית הספר. במדינה שבה חבר כנסת קורא לעלות על בית המשפט העליון ב־D9 ולהרוס אותו, בחברה שבה פעילה פוליטית חשודה במשלוח מעטפות איום עם קליעים לראש ממשלה - הזנחת המקצועות האלה היא בכייה לדורות.
כבר כעת מקצוע האזרחות בקושי נלמד, ומקצוע ההיסטוריה, בשל שיטות הלימוד, הפך למשעמם בעיני התלמידים. אפשר בהחלט למתוח קו ברור בין שקיעת המקצועות ההומניים לשיח הפוליטי הרעיל שאותו אנחנו חווים בשנים האחרונות. מי שלא חונך לדרך ארץ, מי שנעדר ערכים בסיסיים, מי שלא מכיר את כללי המשחק הדמוקרטיים, את הצידוק לציות לחוקים - לא יוכל לקיים מדינה מתוקנת.
מי שלא מודע לחשיבות חירויות הפרט ולחיוניותן של ההסכמות בדמוקרטיה, לא יבין מדוע אינו יכול לאיים, להסית, לטנף ולהתנהל בבריונות. מרעילי הבארות הפוליטיים יוסיפו להיות נשכרים מן המצב הקיים ולנצל עד תום את הבורות הזו לגריפת מנדטים קלים נוספים. מי שלא מבין את חשיבות הסולידריות החברתית לחוסנה של המדינה - שהרי כל הארץ הפכה מגזרים־מגזרים - יהווה טרף קל לפוליטיקאים המשסעים והמפלגים, שבראש מעייניהם עומדת רק טובתם האישית.
אם הרפורמה תמומש, מערכת חינוך שרבים מתלמידיה (ולעתים למרבה הבושה גם חלק ממוריה) אינם מכירים את מנהיגיה לאורך הדורות, את ההיסטוריה הציונית ואת שורשי העם היהודי, לא תוכל לסייע בחיזוק הזהות העצמית ובהבנת הנרטיב הציוני וצדקת הדרך. מוטב היה כי משרד החינוך יתמקד בייעול המערכת המגושמת, בהעלאת רמת ההוראה, בשיטות הוראה והערכה חלופיות שיתבססו על חשיבה ולא על שינון, ובלימוד מדעי הרוח ולא רק מדעי הרווח.