משרד המשפטים הכין הצעת חוק יסוד מטעם הממשלה שעניינה זכויות החשודים והנאשמים בהליך הפלילי. השם הוא הצעת חוק יסוד: זכויות בהליך הפלילי. זוהי הצעת חוק המצורפת לחוקים העוסקים בזכויות היסוד של היחיד - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. ההליך הפלילי מוגדר בדרך רחבה הכוללת גם את הליך המעצר, הליך החקירה והמשפט עצמו.
לאחר שצפיתי בכתבת הטלוויזיה של אילה חסון בערוץ 13 בעניין פרשת חקירתו של גל הירש, אשר היה בזמנו מועמדו של השר לביטחון הפנים לתפקיד מפכ"ל המשטרה, הגעתי למסקנה שאם אנו אכן רוצים להגן על זכויות היסוד של החשודים, כדאי שמשרד המשפטים יעיין מחדש בהצעת החוק שלו כולה ואף ישנה אותה.
הצעת החוק כוללת עקרונות יסוד המקובלים על כולנו כמו זכאות החשוד או הנאשם להליך פלילי הוגן; מניעת מצב שבו אדם יישא באחריות פלילית על מעשהו של אדם אחר; מניעת מצב שבו נאשם יועמד פעמיים למשפט לאחר שכבר הורשע או זוכה בהליך הקודם; מניעת מצב שבו כופים על נאשם להעיד לפני רשות שיפוטית; וסעיפי מפתח הקובעים כי מעצר וכן גם חקירת החשוד ייעשו בדרך השומרת על כבודו של אדם.
לנוכח חשיפת פרשת החקירה של גל הירש, עקרונות אלה כולם לא יהיה בהם כדי לפרוש רשת הגנה על זכויות החשוד בביצוע עבירה. על פי הכתבה, הירש נחקר מדי פעם בפעם במשך שבע שנים רצופות. ניתן היה להבין שמרכז הכובד של החקירה מתייחס למעשיו מול רשויות המדינה בגאורגיה וכן קיימת אפשרות לעבירות מס. יהיה נשוא החקירה מורכב ככל שיהיה, הליך החקירה בנושאים אלה ואפילו בנושאים דומים אסור שיימשך שבע שנים. חסון העלתה את השאלה המרכזית: איך ייתכן שחקירה בנושאים שבהם נחשד הירש ארכה שבע שנים מבלי שנמצא אדם שיבלום זאת? ההסברים המוסדיים שהועברו אין בהם להניח את הדעת שמותר ונכון שחקירה זו תימשך זמן כה ממושך.
למשטרה החוקרת וגם לפרקליטות יש כוח מוחלט. אסור שכוח מוחלט זה ייהפך לעריצות. יש הכרח להציב בלמים. אין אני מייחס, חלילה, כוונות זדון לקציני משטרה או למשרתים בפרקליטות המדינה, אבל כולנו בני אדם. אנחנו עדיין לא מלאכים. יש אמביציות אישיות, יש אגו, ובהחלט ייתכנו מקרים שאלה שבידיהם אנו מפקידים כוח מוחלט יפריזו בהפעלת כוח זה.
מרגע שהמשטרה חושדת באדם ומתחילה בחקירה גלויה, היא רוצה להוכיח שהיא צודקת, ושבידיה חשדות מבוססים. הפרקליטות תתעמק בסבך הבעיות ותשאף לדלות חומרים נוספים, ואין זה משנה כמה זמן יידרש. שום נושא משרה לא יבלום אותן מהחשש הפשוט שייתכן שהנחשד אכן ביצע עבירות, ואף אחד לא ירצה להצטייר כמי שמגן על עבריינים. אבל אסור שזמן של חקירה יהיה בלתי מוגבל, משום שמשך זמן לא מוגבל עלול להרוס חייו של אדם, לינוק ממנו משאבים חומריים אינסופיים ולערער כליל הן את מעמדו האישי והן את מצבו הכלכלי; וכל זאת טרם הורשע כדין.
אם מותר לחקור שבע שנים, אז מותר גם לחקור עשר שנים ואולי אפילו 15 שנה. רשויות החקירה והפרקליטות חייבות לדעת שלא הוענק להן זמן בלתי מוגבל לשם מיצוי החקירה וחשיפת העובדות כולן. אם לא תוטל מגבלת זמן, אנו שוללים לחלוטין מהנחשד, שהוא בבחינת זכאי, את זכויות היסוד שהחוק רוצה להעניק לו. לאמיתו של דבר הוא הופך להיות חסר זכויות הנתון לשרירות של גופי החקירה בחסות החוק עצמו.
גם חקירות בעבירות מס - אסור שיימשכו תקופה ארוכה כל כך. אין שום הצדקה עניינית. יש להציב סד של זמן. בהרבה מקרים חילוקי דעות בין רשות המסים לבין הנחשדים בעבירות מס מסתיימים בהסדר אזרחי ולא בהגשת תביעה פלילית.
במסגרת תגובתה של המשטרה נאמר שהבקשה לחיקור דין נגד גל הירש הגיעה עוד טרם ההודעה על מועמדותו להיות מפכ"ל המשטרה. זה מעורר תמיהות קשות. הלוא השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן, בוודאי הבין וידע שכשהוא מציע את תפקיד המפכ"ל לאישיות מחוץ למסגרת המשטרה, עברו וכשירותו של המועמד יעברו בחינה מדוקדקת בתקשורת, תוך נבירה בחייו הפרטיים וחשיפתם. האם יכול להיות שהשר לביטחון הפנים, האחראי על המשטרה עצמה, קודם שהוא מציע את המועמדות לאישיות חיצונית, לא ידע שבתוך משרדו שלו החלה חקירה כנגד אותו מועמד? משהו כאן לא מסתדר עם ההיגיון הפשוט.
אין אני מתיימר לשפוט על פי פרטי המקרה על שום שאין אני מכיר את פרטי המקרה; ולא השאלות שעלו בחקירה הן לב הבעיה של הפרשה, אלא משך הזמן הבלתי נסבל שבו יכולה להתנהל חקירה בנושאים שבהם נחשד הירש. עדיין אין מדובר בעבירות ריגול. חקירה מסוג זה אסור שתימשך למעלה משנה, ובמקרה חריג למעלה משנתיים. הכרח הוא לקצוב ולהגביל את זמן החקירה שכן, אם לא נעשה זאת, לא עשינו דבר בהגנה על זכויות היסוד של הנחשד בפלילים.