חג השבועות שיחול בסוף השבוע הוא הזדמנות מצוינת לשתות כוס חלב לחיי הרפתנים הישראלים. רפתנים מבוגרים וצעירים, הפרושים בפנים הארץ ובגבולותיה. הם עובדים בימים ובלילות כדי לספק לציבור בישראל חלב איכותי וטעים בכל בוקר מחדש. בזכותם, שמו של החלב הישראלי יוצא למרחקים, וענף החלב המקומי מהווה מקור לגאווה אל מול מקביליו באירופה ובעולם כולו.

עם זאת, בעת האחרונה יש מי שמנסים בפעולותיהם לגרום לתחושת חמיצות מסוימת בטעמו הנפלא של החלב הישראלי. אלה מקבלי ההחלטות, שמעודדים סוחרים ומתווכים במקום לעודד יצרנים כחול־לבן. הם מנמקים זאת בטיעונים מפולפלים של הגברת התחרות ומאבק ביוקר המחיה, אשר יובילו להורדת מחירים. האומנם? כולנו מרגישים כיצד סל הקניות שלנו רק מתייקר ביומיום, וההבנה המתחדדת היא אחת: פתיחת השוק לייבוא לא מבוקר היא, למעשה, ייבוא של אינפלציה ושעבוד המדינה לחסדי מדינות זרות.

כל מה שצריך הוא להביט בעיניים מפוכחות על התמורות שחלו בעולם בתקופה האחרונה. אם לא די לנו במשבר בריאותי שכמוהו לא ידענו ב־100 השנים האחרונות ובהתייקרות עלויות השינוע הימי ועלויות מחירי חומרי הגלם, נחתה על העולם מלחמת רוסיה־אוקראינה, שהזניקה את מחירי הסחורות בשיעורים שלא הכרנו קודם. והנה, פעם נוספת, אנו עדים לתגובת שרשרת עקב הנעשה בעולם, שמשפיעה גם עלינו בישראל. חוסר הוודאות והחשש מהשלכות כלכליות קשות מעצימים את הבעייתיות שטמונה בתלות שלנו בייבוא.

האם אין לנו אלטרנטיבה אחרת? האם נגזר עלינו להיות תמיד נתונים לחסדי אחרים? האם גיליונות האקסל היבשים של פקידי האוצר רגישים דיו לצרכים האמיתיים של הציבור הישראלי? רצף הנסיבות חסר התקדים שעמן העולם מתמודד בשלוש השנים האחרונות - מחייב אותנו לחשב מסלול מחדש; מסלול שיוביל אותנו דווקא לחיזוק החקלאות הישראלית ולהגברת ביטחון המזון של מדינת ישראל.

יש מי שדואגים לביטחון המזון לאורך כל השנה, בצניעות ובערכיות, תוך ויתורים אישיים מפליגים, שמעטים היו מסכימים לשאת אותם. הם מסכימים להיות ברפתות, בלולים, בשדות ובמטעים 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה, בחום ובקור, בכל עת ותנאי. קוראים לזה שליחות ציונית, אך יש מי שדואג לעוותה ולהציגה כצינית, בחסות תיאוריות ליברטיניות קיצוניות. שוק המזון בישראל בנוי בצורת פירמידה הפוכה, שבה קבוצה אליטיסטית מצומצמת של יבואנים ורשתות שולטת על כל צריכת הציבור בישראל.

עשרות בודדות של אנשי עסקים משפיעים על מה נאכל ובאיזה מחיר. ברצותם יעלו מחירים, וברצותם יעודדו אותנו לרכוש עוד ועוד באמצעות מבצעים שונים. האינטרס המסחרי ושורת הרווח הם אלו שמכתיבים את דרכם, כאשר המדינה בהחלטותיה רק מחזקת יותר את יסודות הפירמידה ההפוכה. כל זאת על חשבון החקלאים, הלולנים והרפתנים הישראלים, שנאבקים כדי להמשיך ולקיים את מפעל חייהם.

ככל ש"דיכוי" החקלאים ימשיך תחת גזירות הייבוא, לא ירחק היום והחקלאות בישראל תיעלם. דור ההמשך ידיר ידיו ורגליו מעיבוד האדמה, וכולנו נפסיד מכך ברמה הכלכלית, ההתיישבותית והסביבתית. וכן, גם נפסיד במאבק ביוקר המחיה. נפסיד בו, כי החקלאים תמיד הראשונים לגלות אחריות לצורכי החברה הישראלית ולהירתם ליעדים לאומיים, להבדיל משיקולים עסקיים מנוכרים. 

הכותב הוא מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל