מסע הצלב שנערך לאחרונה נגד אלון בר, והניסיון להביא לפיטוריו מתפקידו כמנכ”ל חברה ממשלתית בשל ציוציו נגד בכירי מערכת הבריאות, הרבה קודם למינויו לתפקיד, הזכירו לי אמירה של נשיא ארצות הברית לשעבר הארי טרומן, בנמקו את החוק שבלם את התופעה המאוסה של מקארתיזם בארצו: "במדינה חופשית מענישים בני אדם בשל פשעים שביצעו, אך לעולם לא בשל דעותיהם".
אומנם בר צייץ בעברו בטוויטר אמירות מעצבנות ולעתים מקוממות ובלתי ראויות נגד בכירי מערכת הבריאות על דרך טיפולם במגיפת הקורונה. סגנונו אינו סגנוני ודומה יותר, לצערי, לסגנון המתלהם ברשתות החברתיות שהועתק לשיח הציבורי גם על ידי נבחרי ציבור.
לא מעט מציוציו של בר נראים בעיניי כהידרדרות לשונית שיש מי שעלול לראות בה הסתה נגד בכירים במערכת הבריאות, אבל מכאן ועד דרישה לפיטורים - המרחק עצום. הדרישה לפגוע במטה לחמו מזכירה לי את ימי המקארתיזם בארצות הברית; ימים שחורים ואפלים בתולדות האומה האמריקאית שאסור שיחזרו במקום כלשהו בעולם, ובטח לא אצלנו.
אם יש מי שחושבים שציוציו הם הסתה לאלימות, יואילו לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש חקירת משטרה והעמדה לדין.
ההתנהלות בעניינו מעוררת בי חשש כבד לגבי גורלה של ישראל כמדינה דמוקרטית. מותר לחשוב ואפילו להביע דעה, מופרכת ככל שתהיה, כי החיסונים מסכנים את המחוסנים. מותר לפסול את הנחיות משרד הבריאות לטיפול בקורונה מטעמים רציניים ואפילו מכאלו הזויים.
נכון, יש להישמר בלשון, אך מזמן חצינו, לצערי, את הגבול בהתבטאויות בשיח הציבורי. לא זכור לי שהוטל סגר על פיותיהם ואצבעותיהם על המקלדת של אזרחי המדינה. מזמן למדתי כי סתימת פיות והענשה על הבעת דעה, חריגה ככל שתהיה, הן מפלטו של החלש והלא צודק.
זה מזכיר לי את טיוטת הנאום של ח”כ משה סנה שעליה נכתב: “הטיעון חלש, יש להרים את הקול”. כולי תקווה שחברה ממשלתית לא תפגע בפרנסתו וביכולתו של אדם להתקיים בשל עמדותיו.
ולסיום, מילה אחרונה לאותו אלון בר: יש אמירה ידועה - “חכמים, היזהרו בדבריכם”. מעתה יש להתאימה לרוח הזמן: “חכמים, היזהרו בציוציכם”. ועצה אחרונה לכל הצדדים: שימוש בקצת אנדרסטייטמנט לא יזיק בוויכוח הציבורי.