עמוס הוכשטיין, המתווך האמריקאי לתיחום הגבול בין ישראל ללבנון, הוזעק בבהילות בשבוע שעבר על ידי הלבנונים אחרי שישראל קידמה את האסדה לשדה כריש. ביירות וחיזבאללה ליוו את הזמנתם באיומים לתקוף את ישראל. בשיחותיו עם הצמרת הלבנונית הבחין הוכשטיין בשתי תופעות שגרמו לו להצהיר שממה ששמע מהלבנונים, יש יסוד איתן להמשך השיחות לקראת הסכם.
אחרי דיון פנימי הציגו הלבנונים בפני הוכשטיין עמדה מאוחדת של הגורמים העוסקים בסוגיה. תרומתו של ראש המודיעין הלבנוני, עבאס איברהים, הייתה מכרעת. העמדה המאוחדת מהווה הישג בפני עצמו. על פי העמדה, שהיא גם הצעה לבנונית שתועבר לישראל, לבנון תימנע מלפנות לאו”ם עם בקשה להרחיב את שטח המריבה כדי שזה יכלול את שדה הגז כריש. לבנון תסכים שהדיונים מול ישראל יהיו על בסיס שטח המחלוקת המקורי שהועבר לאו”ם, כלומר 860 קמ”ר.
להבנתי, טוב תעשה ישראל אם תקבל את ההצעה הלבנונית ותסיים את הסכסוך. פרדריק הוף, המתווך הראשון, הציע לחלק שטח מריבה זה לא באופן שווה, אלא לתת ללבנון שטח גדול יותר מאשר לישראל. ירושלים הסכימה. אלא שבחלוקה הזו חלק משדה הגז קנא הלבנוני יהיה בידי ישראל. בשיחות בשבוע שעבר הציעו הלבנונים לשנות במקצת את התוואי כך ששדה קנא יהיה כולו בשטח לבנון. במילים אחרות, כריש כולו לישראל וקנא כולו ללבנון. שינוי זה מתבטא באחוזים קטנים מהשטח.
אני סבור שזה יכול להביא אותנו לפתרון המחלוקת ולתחילת הפקת הגז בלי הפרעות מצד זה או אחר. לפי דיווחים בינלאומיים, שטח המריבה עשיר בגז. ישראל תוכל להפיק אותו מהחלק שיוקצה לה, ובתוספת לכריש נוכל להגדיל את כמות הגז אשר תועבר לאירופה. לבנון תנצל את שטחה כדי להביא להכנסות משמעותיות לקופת המדינה ולקצת יציבות פנימית. ההסכם יביא גם להפסקת האיומים של חיזבאללה לפגוע בכריש. עכשיו כולם מחכים לתשובת ישראל.
התקשורת הלבנונית מספרת שביירות הציעה את החלוקה החדשה תוך בקשה לקבל תשובה ישראלית מהירה. לראשונה יש תחושה שאצה ללבנון הדרך. בלבנון יש ממשלת מעבר, ואילו אצלנו הממשלה נפלה. לכן חשוב שישראל תיתן את תשובתה החיובית להצעה הלבנונית במהירות כדי להתקדם לעבר הסדר. השינויים, אם יתחוללו, בממשלות שתי המדינות עלולים לדחות את הסדר תיחום הגבול למועד רחוק, ויהיה זה חבל.