כשבית המשפט העליון בארצות הברית קיבל את החלטתו בעניין שלילת זכות הנשים לבצע הפלות, הוא לא הבין מספיק את משמעות החלטתו. הוא כנראה לא הפנים שאין הוא רק מחליט בנושא שנוי במחלוקת בתחום זכויות האדם, אלא שהוא גם בפועל יורה טיל רב עוצמה אל תוך ביתו שלו ומערער בארצות הברית של אמריקה את המעמד והכבוד של בית המשפט העליון; ועל שום שהעולם המערבי כולו נושא פניו אל מערכת המשפט בארצות הברית, הוא גם מערער את הכבוד וההערכה שיש ברחבי העולם למערכת המשפט באשר היא.

החלטה זו לא רק משפיעה על תוכן הזכויות החוקתיות בארצות הברית, היא גם תשפיע על מעמד מערכת המשפט בעולם כולו ועל האמון שהציבור נותן במערכת זו. בית המשפט העליון הפדרלי בארצות הברית לא טען שאין לאישה זכות להפיל עוברים. הוא רק קבע שזכות זו לביצוע הפלות יכולה להיות מוגדרת ולהישלל בנפרד על ידי כל אחד מהממשלים במדינות המרכיבות את ארצות הברית, שהן 50 במספר.

השופטים קבעו כי חוק של מדינת מיסיסיפי משנת 2018 אשר אוסר על ביצוע הפלות אחרי השבוע ה־15 להריון הוא חוק תקף. זוהי פסיקה המבטלת פסיקה של בית המשפט העליון עצמו משנת 1973, הידועה לכל כפסיקת "רו נגד וייד", שהתירה לבצע הפלות עד השבוע ה־28 להריון.

בית המשפט מבטל החלטה בעלת אופי חוקתי שניתנה על ידיו לפני 50 שנה ומסיג אחורה את זכויות האישה למה שהיו לפני מחצית המאה. הלכה שכבר התקבעה כנורמה מחייבת בחברה האמריקאית ובתפיסה המשפטית־חוקתית נמחקת רק על שום שהשקפת עולמם האישית של רוב השופטים שישבו בהרכב היא שונה ממה שהוחלט בהרכב של אותם שופטים שקיבלו את ההחלטה המכוננת לפני 50 שנה. אם כך, אין יציבות בתחום הרגיש ביותר בתורת המשפט, והלכות מכוננות ישתנו על פי ההרכב האישי של השופטים.

זה מעורר גלים אדירים של אי־אמון במערכת המשפט על שום שלכל ברור שאין זה פרי של חשיבה אנליטית, שנועדה לתקן, אלא פרי של השקפת עולם שמרנית, מרופדת בנימוקים פורמליים, המאמינה שמותר לה לכפות על אישה להיות אם. השקפת עולם שממנה נובעת מציאות כפייתית ואכזרית.

אפילו אם האישה היא אישה צעירה, בלתי מוכנה להיות אם ואפילו אם היא אישה שההריון שלה נוצר שלא בכוונה להיות אם, או שהיא אישה שאמצעיה החומריים מאוד דלים והיא תגדל את ילדה או ילדתה בתנאי עוני, יכפו עליה להיות אם. זוהי החלטה האומרת שלוקחים מהאישה את הכוח לעצב את חייה על פי בחירתה האישית באופן הכי טוטאלי והכי מעמיק שיכול להיות, משום שאין דבר בעולם חוץ מהמוות שהוא יותר טוטאלי מאשר להיות אם.

בית המשפט העליון בא ואומר לנו שזכות האישה להחליט אם להיות אם או לא להיות אם, אינה זכות חוקתית. הוא טוען כי זו זכות הכפופה להשקפת העולם המשתנה במדינה זו או במדינה אחרת בארצות הברית של אמריקה, כאשר ברור לו שהתוצאה המעשית תהיה שנשים שירצו לבצע הפלות - יעשו זאת במחיר גבוה יותר. הן ייאלצו לנדוד ממדינה האוסרת הפלה למדינה המתירה הפלה או שהן ייאלצו לעשות זאת בהיעדר אמצעים, בתנאי מחתרת ובסיכון גבוה לגופן.

לא צריך להיות לנו ויכוח על תפיסת עולם שמרנית כל עוד אדם מכוון את מימוש השקפת עולמו כלפי עצמו או כלפי אלה שהם בני משפחתו המוכנים לקבל את השקפת עולמו. אבל קשה להבין איך אפשר לבנות השקפת עולם הנוטלת את זכות היחיד לעצב את חייו ואיך אפשר לכפות עליו שינוי כה טוטאלי.

כשבית המשפט הפדרלי העליון של ארצות הברית מרשה לעצמו לקבל החלטה שמהווה פגיעה קשה בזכויות היסוד של היחיד, העולם כולו חייב להזדעזע והוא אכן מזדעזע. נכון, תמיד יהיו חוגים שמרניים שיתמכו בהחלטה באותו להט של חשיבה שמרנית המרשה לעצמה לשלול את חירותו של האדם.

במקום להבין את תוצאות החלטתו, חבר השופטים של הערכאה המשפטית העליונה בארצות הברית מתפלפל בשאלה אם בחוקה האמריקאית הזכות להפלה היא זכות חוקתית בעוד שפלפול זה מיותר לחלוטין; אין מדובר בזכות חוקתית שהיא פרי ניסוח חד ומוגדר בחוקת ארצות הברית, אלא באותן זכויות חוקתיות שהן זכויות בסיסיות איתם נולדים כל איש ואישה במדינה המגדירה עצמה כמדינה דמוקרטית.