את החוויה הנשיאותית האמריקאית הראשונה שלי עברתי ב־1974 כילד בן 11. לא זוכר מה רציתי אז להיות "כשאהיה גדול", אבל דיפלומט כנראה לא היה ברשימה. רצה הגורל, עם זאת, ובית הספר שלי נבחר לשלוח ילדים לרחובות ירושלים ולעמוד בשורה בין רחוב ז'בוטינסקי לבית הנשיא, להניף דגל ישראל ביד אחת ודגל ארה"ב בשנייה, ולהריע ללימוזינה שחורה שעברה ובתוכה הנשיא ניקסון, הנשיא הראשון אשר ביקר בישראל.
אף אם נדמה שביקור נשיאותי בישראל הוא משהו "רגיל" שאין להתרגש ממנו, או שכל מדינה זוכה לו, אין הדבר כך. העובדה שמאז ימי ניקסון הפכו ביקורי נשיא בישראל לכמעט חובה, ממחישה את חוסנה ועמידותה של הברית בין ארצות הברית לישראל. היחסים האסטרטגיים בין המעצמה המובילה לבין מדינה בסדר הגודל של ישראל הינם ייחודיים ומיוחדים.
טראמפ היה מצליח יותר מביידן? "אל תספידו את נשיא ארה"ב כל כך מהר"
הם מבוססים על תפיסת עולם וערכים משותפים של דמוקרטיה וליברליזם, בשילוב עם חברות על־מפלגתית בת עשרות שנים בין העמים והארצות, שתוארו בצורה הטובה ביותר על ידי הנשיא ביידן, אשר בטקס קבלת הפנים שנערך לו אמר כי "היחסים בין העם הישראלי והעם האמריקאי הינם עמוקים עד היסוד".
ישראל וארה"ב חולקות חברוּת מיוחדת ובלתי ניתנת לערעור שממשיכה להתחזק בכל שנה שעוברת. לנשיא ביידן עצמו מערכת יחסים ארוכת שנים וחמה במיוחד עם ישראל לאורך הקריירה הארוכה שלו כסנאטור, סגן נשיא ונשיא. הוא היטיב לבטא זאת כשחזר בנתב"ג על אמירתו משכבר "אני אומר שוב, אתה לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני", וכאשר ציין בבית הנשיא ש"כל עוד ארה"ב קיימת, יש לישראל הגב שלנו".
התמונה המרגשת ביותר של הביקור ואולי הסמלית מכולן הייתה ב"יד ושם", שם עצר הנשיא ושוחח אישית ואינטימית עם שתי ניצולות שואה. כאשר הבעתי בפני הנשיא, כבנו של ניצול שואה מהולנד ויזם פרויקט "לכל איש יש שם", את הערכתי על כך, ביקש שאספר לאבי לגבי מחויבותו לכך ש"לעולם לא עוד", מחויבות ציבורית מתוקף תפקידו, אך גם אישית שגרמה לו לקחת את ילדיו ונכדיו לביקור במחנה הריכוז דכאו.
החתימה על "הצהרת ירושלים" המשותפת הייתה אחד מרגעי השיא של ביקור הנשיא. מדובר במסמך ייחודי ומקיף, המכליל ומתקף את כלל מרקם היחסים בין המדינות, ומדגיש את היסודות של אותה חברות מיוחדת בין ישראל לארה"ב, את הערכים המשותפים של שתי המדינות – ומתווה מפת דרכים להמשך העמקת הקשר בעתיד.
ההצהרה כוללת בין היתר את המחויבות של ראש הממשלה לפיד והנשיא ביידן בשם מדינותיהם שלא לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני, מדגישה את הקשרים הבלתי ניתנים לשבירה בין ישראל וארה"ב, ואת מחויבות ארה"ב לאפשר לישראל להגן על עצמה בעצמה, תוך המשך הסיוע הביטחוני האמריקאי. כך גם התחייבות שתי המדינות לפעול בנחישות נגד כל ניסיון לחרם ודה־לגיטימציה של ישראל, כמו גם אפלייתה לרעה בפורומים בינלאומיים.
בת הברית הגדולה
ביקור הנשיא עזר לבצר את המחויבות האמריקאית לביטחונה של ישראל וליציבות האזורית. אותה מחויבות שבוטאה בצורה ברורה בהקפדת הממשל, בהמשך לקודמיו, לשמור על יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל. מחויבות הכוללת את חבילת הסיוע הביטחוני הגדולה אי־פעם, ושיתוף פעולה מתמשך בפיתוח טכנולוגיות ואמצעי הגנה המתקדמים והטובים בעולם, המובילים את הברית בין המדינות לשיאים חדשים. הנשיא הדגיש בצורה ברורה, בעת שחזה בעצמו במערכת כיפת ברזל ומערכת הלייזר החדשה קרן ברזל, כי תמיכת ארה"ב ביכולות ההגנה של ישראל חזקה מתמיד.
ישראל פרצה קדימה כשחקן אזורי משמעותי התורם לביטחון האזור וליציבותו הכלכלית של המזרח התיכון ומעבר לו. הנשיא ביידן בירך על ההזדמנויות הכלכליות שנוצרו וממשיכות להיבנות מאז הסכמי אברהם שנחתמו בתיווך אמריקאי, ונתמכים בידי הממשל האמריקאי הנוכחי והקודם.
השקתה של "פסגת הנגב" בחודש מרץ האחרון וההסכמה להפיכתה למפגש קבוע בשיתוף ישראל, בחריין, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות וארה"ב, כפורום כלכלי משותף ויחיד במינו במזה"ת, מייצגות עוד אבן דרך משמעותית שתוביל לשיתוף פעולה של המדינות בנושאים הנמצאים בראש סדר היום העולמי כגון ביטחון, מזון, מים, אנרגיה ובריאות.
ההזדמנויות שהביאו איתם ההסכמים התרחבו גם הלאה למזרח אסיה, ובמהלך ביקור הנשיא התקיימה לראשונה פסגה מרובעת בהשתתפות מנהיגי ישראל, ארה"ב, הודו ואיחוד האמירויות. מעבר לחשיבות הפסגה מבחינת חיזוק קשרי החוץ של מדינת ישראל, לא ניתן להפריז בעוצמת הפוטנציאל הכלכלי עבור חברות ישראליות, הטמון בחיבור לשלוש כלכלות אשר התמ"ג המשותף שלהן גדול מ־24 טריליון דולר.
שילובה של ישראל במזרח התיכון וההתקדמות לכיוון שלום ויציבות אזורית הוגדרו על ידי הנשיא כאינטרס אמריקאי, ומתאפשרים הרבה בזכות המנהיגות, התמיכה ושיתוף הפעולה של בת הברית הגדולה ביותר של ישראל. אני משוכנע שטיסתו ההיסטורית של הנשיא ביידן מישראל לערב הסעודית בתום הביקור בארץ, והצפי להתחלת טיסות ישירות מישראל למדינות אסיה מעל לערב הסעודית, תוך קיצור שעות טיסה רבות, הינם צעדים חשובים נוספים לקידום הרחבת מעגל השלום והנורמליזציה באזור.
וכעת, כאשר נאלמה תרועת הפסטיבלים וביקור מוצלח נוסף של נשיא אמריקאי בישראל הסתיים, נפעל לביסוס ההסכמות וליישום ההזדמנויות שנוצרו לחיזוקה של ישראל וביטחונה, תוך ידיעה שישראל וארה"ב חולקות ביניהן חברות מיוחדת ובלתי ניתנת לערעור. חברות שממשיכה להתחזק ולגדול. זהו קשר שאינו רק בין ממשלות, אלא בין שני עמים המחויבים לעבוד יחד לא רק כדי להתמודד מול האתגרים המשותפים, אלא גם כדי ליצור עתיד טוב יותר לכולנו.
הכותב הוא סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף צפון אמריקה