זהו מצב מסוכן לישראל ולאינטרסים שלה. היכולת של נתניהו לשפוט בפומבי, בראיון על אדמת ארצות הברית, את הנשיא הנבחר של המעצמה הגדולה, ולומר שמדיניותו "מנוגדת לערכים האמריקאיים" היא לא פחות מ"ניסיון התנקשות" ציבורי בנשיא האמריקאי.
גם התגובה האמריקאית מלמדת על הסרת הכפפות ועל חוסר הרצון להמשיך להכיל את ההתנהלות הישראלית. כשדובר הבית הלבן עומד מול המצלמות ומזכיר לעולם ולישראלים שאותם ערכים אמריקאיים מימנו את מערכת "כיפת ברזל" והצילו את נתניהו וממשלתו (ואותנו) מהסתבכות גדולה יותר, ואולי גם את המשך ישיבתו בבית ברחוב בלפור - המסקנה המתבקשת היא שלשכת נתניהו נעדרת גורמים מאזנים ובולמים ביחסים האינטימיים המתבקשים עם ארצות הברית ועם העומד בראשה.
לנתניהו יש סיבות רבות לכעוס על הממשל האמריקאי, ולרוב בצדק. בולט חוסר ההבנה של הממשל במתרחש במזרח התיכון. היחס למצרים בשנות שלטון אובמה איים לפגוע ביציבות האזורית, "הרומן" המתלהט עם איראן מול עיניהן הכלות של סעודיה, טורקיה ומצרים (וישראל), מבטא אינטרסים אמריקאיים ולא מזרח תיכוניים. גם הטבח המתמשך בסוריה נתפס כאוזלת יד של מי שמתיימר להוביל את העולם החופשי.
הקשר האישי בין מנהיגי ישראל וארצות הברית מהווה מרכיב אסטרטגי ביכולתנו לשרוד ולעמוד באתגרים. הארוחה המתוקשרת של נתניהו עם שלדון אדלסון, פטרונו וכיסו העמוק של המועמד הרפובליקני הקודם, מיט רומני, מוסיפהשמן לסכסוך המיותר, ומבהירה שהמצב הזה מחייב רגישות וטיפול אינטימי ולא התנקשות ציבורית.
התחממות הזירה הצפונית קיבלה ביטוי נוסף השבוע בפיצוץ המטען בהר דב. ועוד קודם לכן, בהיתקלות בגבול לבנון, שהובילה את הפרשנים לזעוק על חדירת מחבלים וסיכול פיגוע. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, תהליך התחקירים טרם הסתיים, אולם מעיון ולימוד ראשוני נראה שמדובר בטעות ניווט בשטח, פרשנות לא נכונה של הצדדים או אי-הבנות, יותר מאשר התחממות או ניסיון לפיגוע טרור.
רבות מדובר על כושר ההרתעה של צה"ל מול סוריה וחיזבאללה, אולם איש אינו יודע להעריך מה מתרחש בסוריה או מתי יחוש חיזבאללה שהוא מוכן לסיבוב אלים נוסף עם ישראל.
התרעות פיקוד העורף