אין בכוונתי לערער או להפריך את תופעת יוקר המחיה, וזה לא עניין המילקי. המחדל בתחומי הדיור הוא שערורייתי, בתחומי המזון המצב בלתי נסבל, ובתחבורה (מיסוי המכוניות והבנזין) - התופעה הזויה.
מחדל יוקר המחיה, שאינו משתקף במלוא כיעורו במדד המחירים לצרכן, רובץ לפתחם של שלושה גורמים: הממשלה והרגולטורים הפועלים בשמה, הסקטור העסקי (יצרנים, יבואנים ורשתות) ולבסוף גם אנחנו הצרכנים.
מהממשלה אין הרבה מה לצפות. קשה להניח ששר האוצר, אף על פי שהוכיח שהוא מסוגל לכל דבר, יתנדב לסייע במאבק באמצעות ויתור הכנסות של עשרות מיליארד שקלים לשנה ממיסוי הבלו (הבנזין), מסי הקנייה על מכוניות או המע"מ על מוצרי מזון. הממשלה מסתפקת בלהשמיע קולות של רצון לעזור ולשנות (תחרות, ריכוזיות, הסרת חסמים כבר אמרנו?), אבל מאז פרוץ המחאה החברתית, שהיא אבן הדרך למודעות הצרכנית לבעיית יוקר המחיה, המצב רק החמיר.
הפוליטיקאים מוסיפים חטא על פשע ומשלים אותנו במקסמי שווא ובהוראות רגולטוריות שנועדו לחפות על המחדל. זה מתחיל בשלל היוזמות להגנת הצרכן החל בהתערבות במחירי הפופקורן בבתי הקולנוע, וכלה באחריות לחילוצם של ישראלים שהגיעו מרצונם החופשי לחופשת "הכל כלול" בטורקיה ונתקעו שם. המדינה הפכה לבייביסיטר שלנו והיא מסייעת בעקיפין להתנער מהאחריות לגורלנו.
התרעות פיקוד העורף