כשהיחסים עם ארה"ב היו בשיא

לא אשכח את ביקור נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, שבא לארץ להשתתף בהלוויית חברו הקרוב יצחק רבין ז"ל. קלינטון נראה ונשמע מזועזע עד עמקי נשמתו. הייתה לו הערכה עמוקה לראש הממשלה הישראלי, והוא היה חרד לגורל תהליך השלום.

למחרת ההלוויה נפגשו קלינטון וצוותו עם שמעון פרס, שותפו ומחליפו של רבין. קלינטון ניגש לפרס בפתח ישיבת עבודה שהתקיימה במלון המלך דוד בירושלים, חיבק אותו ואמר: "שמעון, אני יודע שאבד לך השותף שלך; מעתה אני שותפך".

גם בין השניים נוצרה חברות אמיצה, שנמשכת עד עצם היום הזה. הקשר העמוק בין נשיא אמריקאי לשני ראשי ממשלה אלה לא היה רק תוצאה של חברות אישית, אלא תוצר של שפה וראייה משותפת את ענייני האזור והעולם ותולדה של מערכת ערכים ליברלית והומנית משותפת. תפיסת הביטחון של ישראל הייתה אז שונה.

רבין ופרס ידעו לטפח את כוח ההרתעה של צה"ל ואת יכולת המודיעין של ישראל, אך מעבר לכך הם ראו בשלום מרכיב מרכזי בביטחון. הברית עם ארה"ב הייתה בעיניהם מסד הכרחי לכוחנו ולתדמית כוחנו בעיני האזור והעולם כולו.הקשר ההדוק בין ישראל וארה"ב והשפה המשותפת בין המנהיגים הרתיעו את העולם הערבי וסייעו לקרב בין ארצות ערב המתונות לבין ישראל.

תוך כדי התהליך עם הפלסטינים סייעו האמריקאים לקרב בין ישראל למצרים, לירדן (למען חתימת הסכם השלום) ולמדינות המגרב והמפרץ (עם פתיחת נציגויות ישראליות בכמה מהן). ארה"ב הייתה גם שותפה למלחמה בטרור מצד חיזבאללה וחמאס, כפי שבא לידי ביטוי בוועידה האזורית שכינס קלינטון בשארם א-שייח באפריל1996.

גם בתכנון הסדרי הבטחון שליוו את הסדרי השלום הייתה אמריקה שותפה מלאה. אם כי, ואת זה צריך לציין, באותה תקופה ארה"ב הייתה פחות יוזמת בהתנעת תהליכי השלום, כי היוזמה הייתה בידיים ישראליות.

ברמה האישית היה אמון הדדי עמוק בין קלינטון לבין רבין ופרס. הוא כיבד את הניסיון העצום של כל אחד מהם. ואכן ניסיון לא חסר: בדיוני המטה על תהליך השלום שהתקיימו אצל רבין השתתפו כל צמרת צה"ל, המוסד, השב"כ, משרדי הביטחון והחוץ. לאחר דיון מפורט שרבין נהג לקיים, הוא התבודד בחדרו עם פרס כדי לקבל החלטות.

הקצונה והפקידות נותרו מאחור, אך ידענו כי באותו חדר מצויים יחדיו שני ראשי ממשלה, שני שרי ביטחון, שר חוץ, רמטכ"ל ועוד: יותר מ-100שנות ניסיון מצטבר בשירות האומה. רק גורם אחד לא הובא בחשבון בדיונים ביניהם: סקרי דעת קהל ופופולריות אישית.

גורל המדינה קדם לכל. 19 שנה חלפו מנקודת שיא ביחסינו עם בעלת הברית האסטרטגית העיקרית, עד לנקודת השפל הנוכחית. לא פלא אפוא שבימים האחרונים חתמו 106 אלופים ותת־אלופים על עצומה הקוראת לראש הממשלה הנוכחי לאמץ יוזמה למען פתרון שתי המדינות. אין כאנשי הביטחון בהבנת הצורך בשלום.