גליק איננו הסיפור

המאבק שמנהלים פוליטיקאים מהימין למען תפילה בהר הבית הוא מסוכן ומיותר, חבל שמהאש שהם מבעירים בירושלים נכווים פעילים נעימי הליכות כמו יהודה גלי

רן אדליסט צילום: אסף קליגר

לפני כמה חודשים צף לפתע יהודה גליק בכיסא שלידי באולפן ערוץ הכנסת בירושלים. באותו יום התחוללה בהר הבית אחת מאותן קטטות. חרף העובדה שהיה מדובר בשידור חי, שאלתי אותו באורח אינסטינקטיבי מה הוא עושה באולפן במקום להיות בכלא.

גליק, בדרכו המנומסת תמיד, הסביר לי שהוא אומנם חופשי, אבל שני חבריו שהפגינו איתו נמצאים במעצר. תמיד תהיתי על אחת מן התופעות היותר משונות של הקיצוניות. סבר הפנים הנעים, הקול הרך - גם כאשר המסקנות הן דם ואש ותימרות עשן.

לכאורה, טיפוס כמו גליק, שהוא לוחם עז נפש וחסר פשרות על דרכו, אמור להיות נביא זעם קנאי שעיניו בוערות, וסילוני אש דרקוניים ניתכים מלועו. אבל למעשה, זהו בחור ממש נעים הליכות. אולי תרגולת מזמן היותו דובר משרד הקליטה. יש לו אפילו חוש הומור צנוע.

"אני משאיר תמיד את הטלפון פתוח, כך שאם יגידו שיש אישור לבנות בית מקדש, אני עוזב באמצע", אמר גליק כאשר הטלפון שלו צלצל בפתח נאומו במרכז מורשת בגין. אפילו מוכן להתפלל יחד עם ערבים בהר הבית. ככזה, הוא טיפוס תמים ועיקש במובן הטוטאלי, שזו התערובת הקטלנית ביותר.

ההתנקשות בגליק היא מעשה נפשע כמו כל התנקשות בחיי אדם. לא משנה אם המתנקש הוא שוודי, יהודי, פלסטיני או הודי. המאבק של יהודה גליק על הר הבית הוא מעשה מטופש ומסוכן. בימים כתיקונם, כלומר עד לפני כשנה בערך, גליק היה קוריוז.

תעלול המקדש היה עוד פעלול של משוגע העיר. הוואקף והפלג הצפוני של ראאד סלאח התייחסו אליו כאל מתת אללה ברמת שיווק הטיעונים שלהם לגבי כוונת היהודים בהר הבית. אבל כיום אלה לא ימים כתיקונם. הגרעין הקשה של הימין המוטרף הפך להיות משמעותי במאבק הפנימי בליכוד ובימין בכלל.

גליק וחבריו ל (חוסר ה) דעה הפכו להיות כלי לגיטימי באותו מאבק. מילא שהוא מפנטז על בניית בית מקדש על חורבות אל-אקצא, אבל תומכיו כיום הם גיבורי הבית היהודי, אלה שחישבו בראשם כמה חומר נפץ צריך להפיל את אל-אקצא.

גליק הוא לא הסיפור. הגליקהגדול הוא הפוליטיקאים שעושים בו שימוש, ובהם אלו כמו אורי אריאל שהולכים עם מאבטחים או הרבנים שנחבאים אל ישיבותיהם. כל אלה רוכבים על החיכוך שמייצר הפראייר התם הזה שמוכן להקריב את עצמו כדי שיותר לו להקריב עזים דווקא על הר הבית.

מילא כל אלה. כשגליק וחבריו משתעשעים שם בהבלי המקדש שלהם זה היה נסבל, אבל ברגע שבו ראש הממשלה מאפשר ניהול קרבות הפרצלציה (ההצעה לשינוי הסדרי התפילה) על הר הבית, הופך השעשוע הגרוטסקי מטען חבלה לאומי ובינלאומי. נ"ב, רפואה שלמה.

תגיות:
בית המקדש
/
יהודה גליק
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף