"פרץ התפטר; הליכוד הקפיא את חוק השקיות", כך קראה אתמול כותרת הדיווח על המהלך הפוליטי של פרץ ב"מעריב-השבוע". מתברר כי חוק הדגל שהוביל השר להגנת הסביבה המתפטר, עמיר פרץ, שהיה אמור לצמצם משמעותית את השימוש בשקיות הניילון המזהמות לטובת שקיות בד רב-פעמיות, לא יעלה לדיון בוועדת הפנים במסגרת הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. אף על פי שדחיית הדיון נומקה במילים "שיקולים קואליציוניים", כל בר דעת יכול להבין שיש פה מעשה מכוון, נקמה פוליטית, בחבר הכנסת פרץ, שהעז להטיח דברים קשים בראש הממשלה בנימין נתניהו.
התפטרותו הלא מפתיעה של פרץ על רקע התנגדותו למדיניות הממשלה מעלה לתודעה בעיה אקוטית, שעלתה גם נוכח התפטרותו של שר הפנים גדעון סער ימים אחדים קודם. כמו פרץ והשקיות, גם השר סער לא הספיק לסיים טרם התפטרותו את החקיקה בעניין חוק המסתננים המתוקן, נושא שנחשב מבחינתו לאחד המשמעותיים בקדנציה שלו.
התפטרויות פוליטיות אינן דבר חדש, אולם בדרך כלל אלו מתרחשות סמוך מאוד לתקופת הבחירות. שר התקשורת לשעבר משה כחלון, למשל, הצהיר על פסק זמן מהחיים הפוליטיים זמן קצר לפני הפריימריז בליכוד, ערב הבחירות לכנסת הנוכחית. אלא שאצל כחלון, להבדיל מסער ופרץ, הדבר נעשה לאחר שהוא הוביל את הרפורמה בשוק הסלולר, שנתפסת עד היום בעיני הציבור כמהלך חשוב ביותר, וסביר להניח שתשמש לו קלף רציני בבחירות הבאות. סער ופרץ לא הספיקו לקצור את פירות העשייה ולא יוכלו להציגה לציבור אם וכשיחליטו לשוב לשולחן הממשלה.
במקרה של חוק המסתננים, גם אם שר הפנים המיועד גלעד ארדן ייקח על עצמו את הנושא ויפעל בלהט ובנחישות, עדיין יידרשו לו חודשים ארוכים ללמוד את החוק, להבין מה רוצה ממנו בג"צ ולגבש תוכנית פעולה. עד שזה יקרה, תושבי שכונות דרום תל אביב ימשיכו לסבול, ומעמד המסתננים לא יוסדר.
עד שלא תובטח רציפות שלטונית, באופן שימנע תעלולים פוליטיים כמו זה שנעשה לחוק של פרץ, או עיכובים, כל התפטרות של שר תעכב את הטיפול בנושאים שתחת משרדו. ובסוף מי שנפגעים הם האזרחים או הסביבה (כמו במקרה של חוק השקיות). אבל מה זה משנה, העיקר שחברי ועדת הפנים הראו לפרץ מאיפה משתין הדג, הא?
התרעות פיקוד העורף