ביום שלישי עסקה המדינה בדרבי התל אביבי. הפח"ע בירושלים הורידה את הסוגיה מסדר היום, ומעצבי מדיניות הפנים שלנו נשמו לרווחה. כאן בוחרים הנהגה על פי יכולתה (האפסית כמובן) להתמודד עם טרור, לא טרור פנים כמו כדורגל למשל.
מה יאמרו במשרד המשפטים? עונשי מאסר חמורים למתפרעים באצטדיונים? להטיל אחריות הורית על הורי המתפרעים? לאטום את בתיהם, או להוריד אותם? זה לא נשמע טוב. מה גם שהעבריינים הם יהודים. אם הם היו ערבים, היו מוצאים משהו יצירתי, כמו סגר על העיר למשל.
הרשויות בישראל מתייחסות לאלימות בספורט כאל זוטי דברים. כל קטטה במועדון ריקודים מאפשרת למשטרה לסגור את המקום ל-30 יום. מי יסגור את בלומפילד? אף אחד. כבר דקרו שם עיתונאי בשנות ה-80' וכלום לא קרה, אז מה השתנה? גם אם יהיו חמש גופות באירוע כזה, מקסימום ישביתו את הליגה לשבוע-שבועיים.
בתי המשפט הם בדיחה עצובה. עונשים של אלפיים שקל קנס ע"ת, הרחקה מאירועי ספורט וכל מיני המצאות מצחיקות של שופטים ושופטות הזויים.
ארה"ב היא מדינה אלימה יותר מישראל, עניין של כרוניקה יומית. אצלנו עוד אין רצח המוני בבתי ספר אחת לחודש. אבל אין שם אלימות בספורט, מדוע? כל מיני טמבלים שנתנו להם להביע דעה, אומרים וכותבים שזו תרבות ספורט. שטויות, הם חסרי מושג מינימלי בתחום. זה פשוט כוחות שוק, מיתוג נכון, בתעשייה של הרבה מיליארדי דולרים.
בארה"ב, כמו בישראל ובכל העולם, ענפי ספורט פופולריים הם האופק של הנער/נערה העניים. זה לא קורה בטניס, הוקי קרח, שחיה והתעמלות, שדורשים השקעה כספית ומחויבות הורית לילדים. אבל ילד מהגטו בדאלאס, שיקגו, מקסיקו, הרפובליקה הדומיניקנית, יכול להיות כוכב בייסבול, פוטבול, או כדורסל.
ההבדל בישראל היא המורשת העדרית. נער ערבי מוכשר שגדל כאן יודע שהוא לא ישחק בבית"ר ירושלים, כי השלטון במדינה שלו מאפשר את זה, ואף תומך בזה. בארה"ב ואירופה, שחיות על חביות נפץ אתניות, לא מאפשרים מצב כזה.
דונלד סטרלינג, יהודי קשיש בשנות ה-80', גזען ידוע שהתבטא כנגד ספורטאים אפרו-אמריקאים ב-NBA, נזרק מהליגה בתוך 72 שעות. המועדון שלו הוצא למכירה, והוא נקנס ב-75 מיליון דולר; כדורסלן תקף אוהד ביציע, הוא הושעה לשנה. כך מטפלים נכון בחריגים שגורמים לתקלות בשרשרת הממון.
אבל עושים זאת מקצוענים. בארץ מנהלים את הספורט מתנדבים, וזו מהות ההבדל. בעלי קבוצות, שהם אנשי עסקים בולטים במשק המקומי, לא היו מאפשרים התנהגות גזענית ואלימה בעסקים שלהם. בכדורגל הם חיים עם זה יופי, כי זה תחביב, זו הרי לא פרנסה. הקשר הסימביוטי בין השלטון שמשרת את האינטרסים של אנשי ההון, מאפשר כאוס, ובתוך הכאוס הזה נובטת האלימות. בהינתן המציאות לפיה האכיפה והענישה הן בדיחות עצובות, לא ניתן לטפל בבעיה.
הקמת מנהלות ליגות מקצועניות, לכדורסל ולכדורגל, הייתה צעד שאיחר את זמנו בשני עשורים לפחות. אבל הבעיה היא שבשני הגופים: התאחדות שהיא רגולטור ומנהלת שאמורה לדאוג רק ל-30 קבוצות מקצועניות - שמצויים בניגוד עניינים - יושבים אותם בעלי קבוצות. והשלטון אינו נוקט עמדה ומאפשר את הכאוס.
איזה גורם כלכלי: בנק, חברת ביטוח, רשת שיווק גדולה, חברת סלולר, יכול להרשות לעצמו להיכנס למעורבות עסקית בספורט שלנו? אם יש שם שכל, שום גורם. אבל, וזה משמעותי, חייבים להמשיך להונות את הציבור שזה יקרה, כמו השלום האזורי שפורץ כאן או-טו-טו, אז ממשיכים לרמות ולקדש אינטרסים. והציבור אוכל את האטרייה, כי הוא לא מבין מה קורה בחדרי חדרים.
לשלוח מתפרעים למאסר זו פעילות נקודתית, לא מגמתית. כל עוד ראשי הספורט במדינה לא יחליטו על פעולה רב-מערכתית, לא יהיה כאן שינוי. אני מצטער להביא חדשות אלה ואת עיקרן תחילה, אבל אני עושה את זה כבר 35 שנה, ונכשל מדי יום. אבל אני זניח, עד לא קיים. לא צריך להמציא סטארט-אפ, צריך להעתיק מניהול מתקדם בעולם. זו כל התורה, לא על רגל אחת, אלא על מאה.
פשוט להעתיק ממקומות שהצליחו בהם. אבל אף גורם בספורט הישראלי לא רוצה, כי הנצחת המצב הקיים משרתת את האינטרס שלהם. יחסי הכוחות ברורים, אף אחד לא מערער אותם. יהיה רק יותר רע.
התרעות פיקוד העורף