בניגוד לרוח האיתנה, הכמעט אחידה, שגילה הציבור הישראלי רק בקיץ האחרון מול ההתקפות מעזה, שוררת מבוכה רבה סביב גל הטרור שהתנפל עלינו פתאום. הציבור מודאג, זועם, מתוסכל, אבל יותר מכל - מבולבל. מבולבל בראש ובראשונה בגלל מי שאחראי על ביטחונו ועומד בראשו - המשטרה, כוחות הביטחון, הפרקליטות והממשלה.
אפשר להתווכח על מידת התבונה שהפגינו הממשלה וצה"ל במערכה מול עזה בקיץ, אבל מאחורי התגובה הזו עמדה קונספציה ברורה, שהוסכמה חד משמעית על ידי ראש הממשלה, ־ שר הביטחון והרמטכ"ל. ואילו עכשיו, התמונה הפוכה. גל הטרור החל בירושלים בגלל אוזלת יד ורשלנות מרחיקות לכת של המשטרה. במשך חודשים מחממים פעילי הפתח' של אבו מאזן את גזרת הר הבית וקווי התפר בבירה, והמשטרה מתעלמת ומסתירה את תמונת המציאות.
מזה כחצי שנה מנהל הפרטנר אבו מאזן מסע הסתה שיטתי ומכוון נגדנו בירושלים והר הבית, במטרה לגרום ליחידים וקבוצות לדרוס, לדקור, לשרוף ולחבל בנו. המטרה - לאלץ אותנו להיכנע ולעשות את מה שאפילו שר החוץ האמריקאי לא הצליח לעשות לנו. אצלנו בצמרת יודעים על כך, שותקים, וחמור מכל - מסתירים. אפילו עכשיו, בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מצביע סוף סוף על הכתובת האחראית - רמאללה, לא ננקטת כל פעולה המתחייבת מכך.
גורמים מרכזיים בממשלה, כמו שרת המשפטים ציפי לבני ושר האוצר יאיר לפיד, עדיין מחופרים בקונספציית ההונאה העצמית של אוסלו, שלפיה לא משנה איזה טרור יחוללו מחמוד עבאס ואנשיו, הם לנצח יישארו הפרטנרים החביבים והמוגנים. אלא שגם ראש הממשלה לא עובר מדיבורים למעשים. כי אם מנגנוני הביטחון, העיתונים והדוברים הרשמיים של הרשות הפלסטינית הם אלו שמסיתים וגורמים למסע הטירוף הנוכחי, מדוע לא מתייחסים אליהם כמו אל אויב? למה לא עוצרים את ראשי המסיתים, לא שוללים את תעודות התושבות שלהם, לא מפסיקים את העברת הכספים מקופת האוצר אליהם, לא עוצרים את הפרויקטים והתרומות שזורמים אליהם מהעולם?
התרעות פיקוד העורף