20 האחוזים שחסרים לנו לאושר

אני חושבת שיש בעיה עם הארון שלי. קניתי לא מעט בגדים לאחרונה ובכל זאת הוא ריק - אין לי מה ללבוש. למען האמת, אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שבה קניתי בגדים וזה לא קרה לי.

אני גם לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שבה דיברתי עם חברות שלי על הנושא והן סיפרו לי סיפור אחר. כמו שמכונת הכביסה מעלימה גרביים, כך הארונות של כולנו מעלימים את כל הבגדים היפים שברשותנו וממירים אותם לסחבות מכוערות שאנחנו לא מבינים איך קנינו. איך זה קורה? מהו המנגנון? פרס נובל חייב להינתן למי שיפתור את התעלומה.

20 אחוז. אילו היו לי עוד 20 אחוז בגדים, אני חושבת שהמלתחה שלי הייתה יכולה להיות סבירה. אולי אז הייתי מצליחה לחבר בין חולצה נבחרת לאיזה זוג מכנסיים גלמוד. בטוח שהייתי מצליחה. 20 הוא מספר הזהב, כך למדתי משיחה שקיימתי לפני כמה שבועות עם פרשן כלכלי בכיר.

אחרי שנים של ראיונות ושיחות עם אנשים מכלל שכבות האוכלוסייה הוא חיבר את הנקודות וגילה שלכולם יש מכנה משותף כשמדובר במתכון לאושר (או לעושר במקרה הזה) - כולם חושבים שהחיים שלהם היו מסתדרים אילו השכר שלהם היה גבוה ב-20 אחוז. לא משנה אם אתה חי על קצבה של ביטוח לאומי או שאתה מרוויח שכר שנתי בן שבע ספרות, תמיד תזדקק ל 20 אחוז  נוספים כדי ״שיסדרו אותך״ ותהיה נטול דאגותכלכליות.

למה דווקא 20? וואללה, לא יודעת. אולי כי 50 אחוז נראים לנו גרגרנים ושאפתניים מדי ו-5 אחוז נראים לנו בלתי משמעותיים מספיק כדי שהחיים שלנו ישתנו. בכל מקרה זה המספר, ומשיחת סלון קצרה עם מדגם מייצג של חברים נראה שהוא גם די קולע. הנתון הזה הולך איתי מאז שצוין באוזני ולא מרפה. אני לא משתחררת ממנו, בין השאר כי ככל שחשבתי על זה הבנתי שהמשמעות הפילוסופית שלו היא עמוקה ומקיפה תחומים עצומים בחיים.

היומיים האלה שהיו חסרים לי כדי ללמוד למבחן ולהצטיין בו, השעה הנוספת ביום שהייתי שמחה לבלות בה עם הילדים, שעת השינה החסרה, עשרת הסנטימטרים שהייתי מוסיפה לגובה שלי (טוב, לא הכל חייב להיות בדיוק 20 אחוז, הבנתם את העניין).

אני חוזרת בי ממה שכתבתי פה לפני כמה ימים - ההחלפה לשעון חורף היא לא פחות מגאונית: 25 שעות ביום הן בדיוק מה שאני צריכה כדי להספיק כמה עניינים שחומקים ממני על בסיס יומי. אני לא מחדשת פה שום דבר, תמיד נרצה עוד. גם אלה שמספרים לנו שהם שמחים בחלקם -אפילו אצלם היינו מוצאים את החסר מבחינתם אם היינו חופרים מספיק עמוק.

מיק אומר ש״אתה לא יכול תמיד לקבל את מה שאתה רוצה״, אבל התיאוריה הזאת מפוגגת את מעט התקווה שהשיר הזה נותן ואומרת לך שלא משנה כמה תצליח להשיג בחיים שלך - תמיד יהיה חסר לך הצ׳ופצ׳יק הזה שיכול היה לסדר אותך.