טיול זוגי הוא כמו לילה רווי אלכוהול

את השבוע שעבר ביליתי בסלוניקי, אחרי שהחלטנו, כמה מיטיבי לסת, לצעוד בנתיביו הטעימים של המטבח היווני. הייתי יכול לספר עכשיו בשבחו של שמן הזית המקומי, לנגוס בפלח גבינת קפלוטירי, לנשוך זית קלמטה עסיסי, וכמובן - לשטוף את הכל פנימה עם הרבה אוזו או צ'יפורה, עד שיגיעו העיקריות, אבל לא זה העניין, כמובן.

העניין הוא שזאת הייתה נסיעת בנים, פורמט שהולך ומתפשט בקרב כל מי שיכול להרשות לעצמו. לא להרשות לעצמו טיסה ומלון - שהרימחוץ לעונה מדובר בהוצאה קטנה יחסית, אלא להרשות לעצמו לומר לה בפנים שאין דבר מטומטם יותר מחופשה זוגית בחו"ל.

אל תשלפו לי עכשיו את התמונות מירח הדבש שחוץ מאשר העובדה שגם בגיל 20 ומשהו לא הייתם משהו - לא מוכיחות שום דבר. גם אלתספרו לי בעיניים נוצצות איך עמדתם מול הפונטנה די טרווי, נניח, וידעתם שהיא המזרקה היחידה בחייכם.זה לא שיש לי משהו נגד אהבה חלילה, אבל כבר למדתי שהיא קצת כמו לילה ארוך במיוחד של שתייה מוגזמת, עם יתרון ברור לאלכוהול: תופעות הלוואי שלו עוברות בדרך כלל עד לצהרי יום המחרת.

איפה היינו לפני כל האלכוהול? אה, טיולי בנים, נכון. בימים שבהם לישראלי מהמעמד הבינוני פלוס לא היו יותר מדי הזדמנויות לצאת לחופשה בחו"ל, אך טבעי הוא ששני בני הזוג היו יוצאים אליה ביחד ורואים את אירופה הקלאסית - מרומא ועד לונדון, דרך פריז ואמסטרדם ב-17 ימים, כשהם מקפידים לשלוח גלויה מואדוז, ליכטנשטיין.

אלא שבמציאות שבה כמה ימים בחו"ל עולים פחות מחופשה בישראל, הגיע הזמן להפריד את הכוחות על בסיס מגדרי. למה? כי נשים למשל, גם בחופשות, אוהבות לסמן "וי". משום כך הן מתייחסות למוזיאונים ולחנויות נעליים באותה חרדת קודש, כאל שני דברים "שחייבים לעשות". משום כך הסקס הראשון שתעשו בחו"ל יהיה סוער במיוחד - ודווקא אז, כשנדמה לך שעומדים לעבור עליכם ארבעה ימים של שיכרון חושים, אתה מגלה שהיא עברה להתחרמן משופינג.

תפנים, גבר, היא עשתה עליך "וי", הוציאה את העניין המטריד ההוא מרשימת ה-TO DO שלה, ועכשיו היא בשלה לשופינג. אתה, לעומת זאת, אם התיישבת בבוקר בבית קפה עם נוף לעוברות ושוות, יכול להישאר שם גם כשהקפה מתחלף לבירה ותפריט הבוקר לזה של הצהריים. למה לך לזוז ולאבד את זווית הראייה המושלמת על הנוף הנשי האופייני לחבל ארץ זה של בוואריה, נניח? האם יש ציור של פיקאסו או נעליים של ג'ימי צ'ו שיכולים ללכוד את הרגע המושלם הזה של המפגש בין סקרנות אנתרופולוגית, חרמנות פרובינציאלית ונטייה קלה לאלכוהוליזם?

בניגוד למה שנהוג לחשוב, רוב נסיעות הגברים לחו"ל אינן כה סליזיות: רק מעטים, יחסית, מבלים במועדון ההוא בפרנקפורט שעליו סיפר להם פעם החבר שחזר מאל-איי עם קונקשן ארוך במיוחד של לופטהאנזה. מעטים הם גם מי שחגגו את הקלאסיקו במדריד עם נערות ליווי במלון (הן עבור מי שזה המניע מאחורי טיסות הסולו שלו לחו"ל, המציאו את העסקים הפיקטיביים ברומניה). רוב הגברים פשוט מבקשים לאכול ולשתות מבלי שיאכלו להם את הראש וישתו להם את הדם.

אנחנו בסך הכל רוצים לראות את העולם דרך תחתיתו של הדרינק השלישי מבלי שיציקו לנו, לאכול בהגזמה מבלי שיעירו לנו ולהחליט שיוצאים לשופינג - רק כדי להיתקע שעה בחנות עם החולצות של הכדורגל. הנה סלוניקי, לדוגמה: בקשר לנשים, בוא נאמר, ככה מבלי לפגוע, שאם האנושות הייתה מוצאת שימוש מסחרי לשער גוף אצל נשים, יש מצב שהיוונים היו חוזרים להיות אימפריה (במילים אחרות: זה לא שכל היוונים בתקופה ההלניסטית היו הומואים, פשוט בלי קנקן של "רצינה", זה היה בלתי אפשרי, ולאחריו היה קצת קשה להבדיל).

אז במקום ללטוש עיניים, חרשנו את השווקים כשאנחנו מקפידים לומר בכל פעם ליד דוכני הדגים: "בוקר טוב, בנות", כמו בבדיחה המגעילה ההיא על העיוור, עצרנו לדרינק פלוס איזה ציזיקי קטן וקלמטה בצד בכל מאה מטרים, ובצהריים תקענו קצת "יירוס" מבלי לחשוש מהגרעפס שיעלה לנו אחר כך במלון, כשנפתח חלון מבלי שאף אחת תתלונן שקר לה.

ניתן לראש לצנוח על הכרית מבלי שאף אחת תשתיק לנו את הנחירות, נישן קצת ונקום לצאת לסיבוב של הערב עם אותם ג'ינס וטי-שירט שבהם הסתובבנו במשך כל היום, מאושרים מהידיעה ששום מיוזיקל לא אורב לנו מעבר לפינה.

זה לא מקרי שכל מגלי הארצות הגדולים היו גברים שטיילו בגפם: נראה את קולומבוס מוצא את אמריקה, כשהוא צריך לחפש קודם את הגברת קולומבוס בפרימרק.