בזמן שאנשי מחאת ברלין הרימו מדינה שלמה על הרגליים וגררו אותה לדיון סוער בנושא ההגירה מישראל, ונוחות לעומת מחויבות ושורשים ושייכות, מתקיים לו בארה"ב כבר כמה שנים זן חדש של ישראלים. ישראלים־אמריקאים, הם קוראים לעצמם. כמו שיש אפרו־אמריקאים, יש גם הגדרה לישראלים שנמצאים בארה"ב כבר שנים רבות, מגדלים בה ילדים ונכדים ולא מתכננים לשוב. ויש להם מועצה, IAC שמה, ראשי תיבות של ISRAELI AMERICAN COUNCIL, שמטרותיה הן לבנות קהילה ישראלית־אמריקאית פעילה ותורמת, לחזק את מדינת ישראל ולבנות כוח פוליטי שתהיה לו השפעה על מדיניות הממשל כפי ישראל.
איש מהחברים בארגון לא עזב את ישראל מסיבות אידיאולוגיות. אין מדובר בחבורת אנרכיסטים, אלא באנשים שתומכים בישראל ובמדיניותה. אנשים שבאו לחפש את מזלם בארה"ב ונשארו בה. הם בארה"ב כי שם הקיום נעשה יותר נוח. הם לא מתביישים בכך שהם עזבו את ישראל, הם לא מתכוונים לחזור לארץ בקרוב. הם לא מנסים להסתיר את העובדה שהם לא מעודדים את ילדיהם לעשות עלייה. הם חיים בארה"ב, והמניעים שלהם דומים דמיון רב למניעים של העוזבים לברלין.
אבל להבדיל מהעוקרים החדשים לארצות נכר, לגביהם איש אינו מעקם את פניו. להפך, באירוע ההשקה של הארגון הארצי שהתקיים בסוף השבוע האחרון בוושינגטון, ובו נכח בין היתר מיט רומני, נכחו גם שרים ישראלים רבים. השר גלעד ארדן אף השתתף באחד הפאנלים באירוע. על הבמה התגאה אחד מבכירי הארגון בכך שראש הממשלה נתניהו אמר להם כמה הם ועבודתם חשובים למדינת ישראל. כי אף שבשני המקרים, הן בברלין והן למשל בלוס אנג'לס מדובר ביורדים, היחס אליהם הוא אחר. ובעוד מחאת ברלין סופגת אש, לאירוע בוושינגטון הוטסו עיתונאים ישראלים, הוזמנו מאות אנשים והארגון קיבל גיבוי ממדינת ישראל. לעוזבים לגרמניה ולארה"ב יש אותם מניעים, זה לא משנה אם קוראים למניע מילקי או סיר בשר. רק שלמתגוררים בארה"ב יש שני דברים שלברלינאים אין: שלדון אדלסון וחיים סבן.
התרעות פיקוד העורף